קראווילה היא העקירה עצמה
תֵּדְעִי זֹאת אִם רָאִית
אֵיךְ בְּבוֹא הַיּוֹם
מְבַקְּעִים אוֹתָה לִשְׁנַיִם
וּמְנִיפִים עַל מַשָּׂאִית.
תִּרְאִי אָז אֵיךְ הִיא נוֹסַעַת בַּדֶּרֶךְ.
אֵיבָרֶיהָ הַפְּנִימִיִּים חֲשׂוּפִים,
מְעֻרְטָלִים לְעֵין כֹּל,
עַד שֶׁתַּגִּיעַ לְיַעֲדָהּ
עַל אֲדָמָה חֲרוּכָה אֲחֶרֶת.
אֵיךְ מַלְחִימִים אוֹתָה מֵחָדָשׁ
בְּתֶפֶר גַּס לְכָל אָרְכָּהּ.
הֲיִי זֹאת שֶׁמָּצְאָה בָּהּ בַּיִת
בְּעֵת צָרָה, וְתִחְיִי בָּהּ
כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא נֻסְּרָה.
רַק קַו הַתֶּפֶר הַמְּצֻלָּק
יְטַפְטֵף בָּהּ דְּמָעוֹת בְּיוֹם סַגְרִיר.
תגובות פייסבוק