גלית קרמר בר־טוב

מִי שֶׁלֹּא גָּר בִּירוּשָׁלַיִם, נָטוּשׁ.

רַק הִיא בַּת גִּילוֹ שֶׁל הָאָדָם הַקַּדְמוֹן,

מְסֻמֶּנֶת בְּמַפּוֹת עַל קִירוֹת מְעָרָה,

עִיר שֶׁהִיא לִבּוֹ שֶׁל עוֹלָם.

רַק הִיא מְמֻלְמֶלֶת עַל שְׂפָתַיִם צְמֵאוֹת

שֶׁל גּוֹלֵי בָּבֶל, שֶׁל חוֹצֵי סוּדָן, שֶׁל יְתוֹמֵי אֵירוֹפָּה,

שֶׁל רֶגֶל יְחֵפָה, שֶׁל מָצוֹר, שֶׁל מַגֵּפָה.

רַק הִיא שֶׁכְּבָר נָפְלָה פַּעַם בִּידֵי גּוֹיִים,

יֹאחֲזוּ בָּהּ בָּנֶיהָ עַד יָזוּבוּ דָּם.

יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ, זְקֵנִים וּמַקְּלָם מִשְׁעָן,

גְּשָׁרִים מְחַבְּרִים שְׁכוּנוֹתֶיהָ, הָרֶיהָ בָּתִּים כֻּלָּם.

הַיּוֹם הוֹמֶה וְהַלַּיִל מוּאָר. מִי שֶׁיָּצָא לְרֶגַע לֹא

יַכִּיר אֶת פָּנֶיהָ. כְּבָר גָּדְלָה וְהָרְתָה וְיָלְדָה

וְכִסְּתָה כָּל רֶגֶב אֲדָמָה וְהוֹסִיפָה קוֹמָה…

אַתְּ יְרוּשָׁלַיִם? שׁוֹאֶלֶת בַּת גַּעְגּוּעִים. אַתְּ

יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלִּי?

יָשַׁבְתִּי בַּכִּרְכָּרָה שֶׁל מוֹנְטִיפְיוֹרִי וְכִיסָיו מְצַלְצְלִים.

אֵין חֶלְקָה אַחַת שֶׁנִּשְׁאֲרָה גַּם לִי.