אליעז כהן

בְּרֹגֶז – דָּמִים תִּזְכֹּר
בְּרֹגֶז – עֲקֵדָה תִּזְכֹּר
וּמִי גְּדוֹלָה מִמִּי:
טַלִּי וְאַרְבַּע בְּנוֹתֶיהָ אוֹ
חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ?
אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת

*
אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת וְאָבוֹת
בְּרֹגֶז רַגְלַיִם תִּזְכֹּר
רַגְלֵי פִּרְחֵי כֹּהֲנִים נִקְטְמוּ
כְּקוֹצִים כְּסוּחִים
אֶצְבָּעוֹת לֹא עוֹד יַטְבִּיעוּ רֵיחָן
בַּחוֹלוֹת הַיָּפִים

*
טוֹבִים הָיוּ לִי חוֹלוֹת קָטִיף
מֵאַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף
גַּם לְשׁוֹנוֹת רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהוֹן
זָכוּ לְלַחֵךְ כָּאן הֶעָפָר

*
וְשׁוּב אֲנִי יֶלֶד-חוֹלוֹת מְחַפֵּשׂ עֲקֵבוֹת
כָּאן פַּעַם – גְּרָר
אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְרַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה
וַהֲרָגוּנִי

*
רָאִיתִי הַיָּם מְקוֹנֵן בְּשִׁירַת הַיָּם
פִּסָּה שֶׁל הַכָּחֹל הַזֶּה נִקְרַעַת
מֵעֵינַי
בְּחוֹמַת הַבֶּטוֹן
בֻּבַּת-יַלְדָּה נִסְחֶפֶת לַחוֹף. כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ
וּכְמוֹ אָז, בַּשִּׁירָה
הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד

*
לִכְתֹּב עַל הַחוֹף כְּתֹבֶת חוֹל גְּדוֹלָה:
“ארץ ישראל שייכת לעם ישראל”
לְקַשֵּׁט בִּצְדָפִים וּבְקוֹנְכִיּוֹת
וְלִצְפּוֹת מֵהַצַּד
אֵיךְ שֶׁגַּל מַקְצִיף וְגָדוֹל
מוֹחֶה הַכֹּל

פסח תשס”ה

מתוך קונטרס השירים “הזמנה לבכי” (אבן חושן, 2005)