מרדכי קטן

אִם שְׁתֵּי יֵשׁוּיוֹת יַחְלְקוּ מַחְשָׁבָה אַחַת,
יִוָּצְרוּ בְּמֶרְחֲבֵי הַמָּקוֹם וְהַזְּמַן אֵין סְפֹר קְרָעִים.
דָּבָר לֹא יִשָּׁאֵר כְּשֶׁהָיָה בַּחַיִּים.
לֹא מִרְקָמוֹ שֶׁל לֶחֶם וְלֹא עִקְצוּצָיו שֶׁל הַחֵךְ אַחֲרֵי יַיִן.

הִתְפַּכְּחוּת יֵשׁ מֵאַיִן,
בְּבָאֵךְ עָלַיִךְ נְבָרֵךְ!
בְּרִיאָה מְשַׁכֶּרֶת הִנֵּךְ,
גַּם מַחֲלִימָה גַּם חוֹבֶקֶת – אַחֲרַיִךְ נָהוּ.

מִישֶׁהוּ בֶּאֱמֶת חָשַׁב, כְּמוֹ לְפָנָיו שֶׁטָּעוּ,
שֶׁאֶת גּוֹרַל הַיְקוּם הוּא חָתַם,
אַךְ הַשְּׁתַּיִם לֹא נִשְׁמְעוּ
וְלֹא הִסְתַּגְּרוּ בְּבֵיתָן.