שירה
גבריאל באומן
תוכל להתעלם

גבריאל באומן

תוכל להתעלם

א.

 

עֲלֵה, הַשְׁמֵד,

צְלַח אֶת הַדָּם.

הָגֵף עֵינֶיךָ מִפְּנֵי הַגּוּפָה,

מֵעֵינַיִם מְנּוּגָפוֹת

מִמַּבָּט מְרֻסָּס.

הַסֵּט מְגוּפַת צְלִיחַת נָהָר

וּזְחַל, עֲלֵה אֶל הָהָר,

הַצֵּת נִיצוֹץ בַּגַּפַּיִם הַמְּנֹעָרוֹת,

נְשֹׁף חֲלוּלִים חֲלוּלִים,

שֶׁאִם יִפָּתֵחַ,

הָרוּחַ תִּשָּׂא אֶת הָרֵיחַ.

 

 

ב.

 

בָּשָׂר שֶׁנִּתְעַלֵּם מִן הָעָיִן

כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: נָא לְהִמָּנַע מִמַּגָּע 

עִם הָעֵינַיִם.

לְהִמָּנַע מִלְּהִסְתַּמֵּא, שֶׁלֹּא לְהִסְתַּמֵּר 

מִלְּהִנָּגַע.

עֵינֵיכֶם דָּמִים מָלְאוּ,

בְּכֹבֶד עַפְעַפַּיִם בַּגָּדוֹת 

עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת

רוֹחֲצוֹת בְּדַם הָאָדָם.

חרבות ברזליהי דיומא 7 - חרבות ברזל

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal