אלחי סלומון

אוּרי

אוּרִי קוּמִי

כִּי בָא אוּרֵךְ,

 

אוּר הַכַּשְׂדִּים

הָלַךְ לְךָ.

נוּאַר הַפִילְם,

עִינְטוּז הַפּוֹזָה

מִן הַשָּׁמַיִם מְצִיצִים

תַּרְבּוּתָנִים

שֶׁל שְׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן, רִיקוּן

אוֹ אֶלֶף מְפַגְּלִים,

 

הִיא נָשִׁים חֲטָאִים.

 

הִנֵּה אֲנִי

קָמַלְתִּי גַּם נָפַלְתִּי, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמוֹהוּ.

וּבְכֵן צָעַקְתָּ בָּזֶה, בְּקוֹל חִסְפּוּס הִמְשַׁכְתָּ:

בּוֹאוּ נָא, כָּאן אֱמֶת, מַרְכֻּלְתִּי, אֲנִי צָרוּד, זוֹ שְׂפַת הַיָּם, אַרְטִיק אַרְטִיק

 

ש.כ.ל

רַק שֵׂכֶל

צָלַח הַכֹּל.

שֵׂכֶל פָּשׁוּט, שֵׂכֶל טִפְּשִׁי, אַחַת, שָׁלוֹשׁ וּשְׁתַּיִם

הֵם בִּקְּשׁוּ מְאוֹרוֹת וּפִלְסוּפִיּוֹת

אָמַרְתָּ, כָּל כָּךְ קָלִישׁ:

חַיִּים.

אמונהמלחמת תרבותתרבותתשובה

היצירה הבאה

[fbcomments]

Share

Yehee — Political Poetic Journal