צורית דיעי

2008, וידאו

נוצר מתוך האלבום משפחתי.

“הייתי בכתה ב’ בתקופת הגירוש. וגרנו בישוב קטיף. אחד מהאנשים שבאו לעזור לנו ביקש מצלמה ופילם לתעד את הארועים. כתוצאה מחוסר תשומת לב תמונות גירוש עלו על תמונות ילדות שלנו שצולמו לפני כן באותם פילם.

בהתבוננות שלי על התמונות הבנתי שזו המורכבות שנוצרה גם במציאות, שהמהלך הזה עלה לנו בזיכרון ובמציאות על תקופת הילדות. בנוסף הערבוב בין הדמויות בתור ילדה היה לי מורכב..דמויות שהערצנו כ”כ כמו החיילים פתאום הם אלו שמוציאים אותנו מהבית וגורמים לנו לחורבן..ערבוב של מבוגרים וילדים ועוד…

וכל זה יוצא מתוך ערמת קרטונים, שארזו חיי אדם שלמים לתוך ארגזים ופשוט הוציאו אותם החוצה…”