בן ציון גולדשטיין

ילדות שלי

שְׁלָגִים נוֹפֵל בְּרֹךְ הַזִּכָּרוֹן
לָרוּץ בַּבֹּקֶר אֶל הַחַלּוֹן וְאֵין הַיּוֹם חֵייְדֶּר
יְרוּשָׁלַיִם בְּמוֹפַע פַּנְטוֹמִימָה
מְאֻפֶּרֶת לֹבֶן וְיֹפִי

בְּכִכַּר הָאֲדֻמָּה בְּמוֹסְקְבָה
הִתְעַרְסְלָה הָאֵשׁ רִצְּדָה בְּעֵינַי כִּפְלִיאָה

עכשיו יַלְדָּתִי בַּעֲגָלָה
כּוֹסֶסֶת מַקֵּל שַׂעֲרוֹת סֻכָּר
שִׁנֶּיהָ חָלָב
בְּמֶרְחַק מֵצַח לְמֵּצַח אֲנִי יֶלֶד [כְּמוֹ אָז בְּפֶסְטִיבַל הַכְּלִיזַמְרִים בִּצְפַת]
מוּמָס גַּעְגּוּעִים

 

חרדיםנוסטלגיה

היצירה הבאה

[fbcomments]

Share

Yehee — Political Poetic Journal