נעמי כיטוב

לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית

שֶׁגִּדַּלְתְּ בֵּן לְחֻפַּת שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם

לְתוֹרַת לְחִימָה, לְמַעֲשִׂים רָעִים

אַתְּ

שֶׁגִּלִּית לוֹ סוֹדוֹת מִטְבָּחַיִם

שֶׁרָקַחְתְּ בְּחֶדְוָה מַתְכּוֹנִים פִּרְאִיִּים

לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית

שֶׁהֵינַקְתְּ אֶת יַלְדֵּךְ בַּחֲלֵב נָחָשׁ

שֶׁחִלַּקְתְּ סֻכָּרִיּוֹת עַל חֻרְבָּן וְעַל הֶרֶס

אַתְּ

שֶׁהִצַּעְתְּ לְשַׂחֵק בְּכוֹבֵשׁ וְנִכְבָּשׁ

שֶׁהִרְדַּמְתְּ לִצְלִילֵי שִׁירֵי אֶרֶס

לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית

שֶׁבִּעַרְתְּ אָלֶף־בֵּית וְלִמַּדְתְּ רַק זַיִן

שֶׁמָּרַחְתְּ בַּכָּרִיךְ בֹּקֶר־בֹּקֶר שִׂטְנָה

אַתְּ

שֶׁהִתַּרְתְּ לוֹ הַדָּם וְאָסַרְתְּ עַל הַיַּיִן

שֶׁפֵּרוֹת שִׂנְאָתֵךְ קָצַרְתְּ בְּרִנָּה

לָךְ אִשָּׁה עַזָּתִית

שֶׁעָקַרְתְּ רַחֲמָיו וְשֵׁרַשְׁתְּ חֶמְלָתוֹ

שֶׁהִכְבַּדְתְּ לִבּוֹ עַד עַפְעַף לֹא יָנִיד

אַתְּ

שֶׁרָאִית בִּפְשָׁעָיו פִּסְגַּת גְּדֻלָּתוֹ

שֶׁכָּרַעְתְּ בִּתְפִלָּה וְיִחַלְתְּ לְשַׁהִיד

לָךְ אִשָּׁה זַוְעָתִית

שֶׁיָּלַדְתְּ בִּעוּת וְרִשְׁעוּת וּמַשְׁבֵּר

שֶׁצָּהַלְתְּ לְתִעוּד בֵּן מִתְעַלֵּל

אַתְּ

שֶׁרוֹצָה בְּמוֹתִי הָאָיֹם בְּלִי הֶסְבֵּר

אָמֵן יִסָּתֵם עַל רַחֲמֵךְ הַגּוֹלֵל