גיא דיין

הַלֵּס הָרַךְ שֶׁשָּׁכַב תַּחְתַּי לִחֵךְ עוֹרִי לִכְלֵךְ רַגְלַי
– יָדַעְתִּי שֶׁמִּדָּרוֹם בָּא. שֶׁשָּׁם הַחוֹף רָחָב מִשֶּׁלָּנוּ
בְּעִיר הַבַּת בַּמֶּרְכָּז גַּם קָרָאתִי שֶׁשָּׁם גָּבַר שִׁמְשׁוֹן.
שָֹחִיתִי לֹא רַע מִנִּי קָטָן, אֲבָל חִשַּׁבְתִּי דַּי רָחוֹק לִי
אֲפִלּוּ בַּיַּבָּשָׁה. רַק בְּמַדִּים זָכִיתִי לָרִאשׁוֹנָה לְהָגֵן
עַל מִפְעַל עֹז וְהָדָר שֶׁל חַסָּה, שֵׁרִי, פֶּרַח לִיצוּא,
מִדְרָשִׁים, אֻלְפָּנוֹת, בֵּיתוֹ שֶׁל הַגֶּרְבִּיל, מַסְלוּל תַּן,
מִשְׁטָח לְכוֹכַב הַיָּם. הֵאָחֲזוּת שִׁחְלוּצִית, הַפְרָחַת
שְׁמָמָה בִּדְבֵקוּת מְשִׂימָה.

בָּא אָב בְּלִי שָׁלוֹם עֵת-שס”ה אַחִים זב”ז לַהֲלֹם,
לָבַשְׁתִּי תַּפּוּז וְהֻכְתַּמְתִּי. בְּלֵב שׁוֹתֵת בִּי חָתַמְתִּי:
אֲקַנֵּא לַחֲלֹם בִּתְדִירוּת בָּהּ אֶנְשֹׁם לִפְנֵי הַמָּקוֹם
טֶרֶם תַּמְּתִי – לְהַעְפִּיל, לְהַחֲיוֹת, לְשָׁנְּטֵעַ לְשָׁקְּטֵף
הַנִּגְדָּע בְּאִבּוֹ לְאַיְּתֵן וּלְתַקֵּף.
שְׁבוּעַת מֶלַח לַדּוּגִית!