יעל הרמתי

“וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם” (בראשית ג, כ”ד)

וְכָעֵת,
כְּשֶׁגֹּרַשְׁנוּ מִגַּן הָעֵדֶן רְווּי הַטַּל
וְחַשְׁנוּ כֻּלָּנוּ בְּלַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת
תְּמֵהִים עַל מַעֲשֵׂה כְּרוּבִים
אֲשֶׁר חָדְלוּ מִלְּשַׁמֵּר הַגַּן
וְגֵרְשׁוּנוּ כֻּלָּנוּ.

מוֹתִירִים אַחֲרֵינוּ
נָהָר הַיּוֹצֵא מִקֶּדֶם
יֹפִי מֻפְלָא
וּנְחָשִׁים
שֶׁאֵין בָּהֶם לְהַעֲרִיךְ כָּל אֵלֶּה
רַק לִחוּךְ חֳרָבוֹת וְעָפָר.

וְכָעֵת,
כְּשֶׁגֹּרַשְׁנוּ מִגַּן הָעֵדֶן רְווּי הַטַּל,
יוֹדְעִים –
לֹא בָּגַדְנוּ,
לֹא טָעַמְנוּ מִפְּרִי הָעֵץ הָאָסוּר,
רַק עָבַדְנוּ עִבַּדְנוּ שָׁמַרְנוּ הַגַּן.

וְכָעֵת,
כְּשֶׁגֹּרַשְׁנוּ מִגַּן הָעֵדֶן רְווּי הַטַּל
מַאֲמִינִים
כִּי זָכִינוּ לִטְעֹם
וְלָקַחְנוּ עִמָּנוּ
מִפְּרִי עֵץ הַחַיִּים.