יהודה לייב ויטלזון

*

 

הוּא אָבוּד, זֶה נִכָּר.
הַכַּפְכַּף הֶחָסֵר,
כַּף הַיָּד הַקְּלִפָּה.

 

הֵם הוֹרָיו

 

קָרֵב אֶל גְּוִיּוֹת דֹּכִי שֶׁבַּשְׂפַת
וּבִתְנוּעוֹת הַחְיָאָה מַגְבִּיר
מִשְׁבָּרִים כְּזַעַם טְלָפַיִם בְּמִכְלְאוֹת

 

הֵם הוֹרָיו

 

יוֹשְׁבֵי הַחוֹף, בֵּטוֹן הַחִפּוּי, תַּמְרוּרִים תוֹהוּ
אֲשָׁדִים לְהַטְבִּיעַ תְּקוּמַת מְצוּלוֹת לְהַרְקִיעַ

 

הֵם הוֹרָיו

אחרית הימיםהארץיחסים

היצירה הבאה

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal