בְּרֹגֶז – דָּמִים תִּזְכֹּר בְּרֹגֶז – עֲקֵדָה תִּזְכֹּר וּמִי גְּדוֹלָה מִמִּי: טַלִּי וְאַרְבַּע בְּנוֹתֶיהָ אוֹ חַנָּה וְשִׁבְעַת בָּנֶיהָ? אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת
* אֵל אֱלֹהֵי אִמָּהוֹת וְאָבוֹת בְּרֹגֶז רַגְלַיִם תִּזְכֹּר רַגְלֵי פִּרְחֵי כֹּהֲנִים נִקְטְמוּ כְּקוֹצִים כְּסוּחִים אֶצְבָּעוֹת לֹא עוֹד יַטְבִּיעוּ רֵיחָן בַּחוֹלוֹת הַיָּפִים
* טוֹבִים הָיוּ לִי חוֹלוֹת קָטִיף מֵאַלְפֵי זָהָב וָכֶסֶף גַּם לְשׁוֹנוֹת רַבָּנָן וְתַלְמִידֵיהוֹן זָכוּ לְלַחֵךְ כָּאן הֶעָפָר
* וְשׁוּב אֲנִי יֶלֶד-חוֹלוֹת מְחַפֵּשׂ עֲקֵבוֹת כָּאן פַּעַם – גְּרָר אַבְרָהָם וְיִצְחָק, וְרַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי
* רָאִיתִי הַיָּם מְקוֹנֵן בְּשִׁירַת הַיָּם פִּסָּה שֶׁל הַכָּחֹל הַזֶּה נִקְרַעַת מֵעֵינַי בְּחוֹמַת הַבֶּטוֹן בֻּבַּת-יַלְדָּה נִסְחֶפֶת לַחוֹף. כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ וּכְמוֹ אָז, בַּשִּׁירָה הַשֵּׁם יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד
* לִכְתֹּב עַל הַחוֹף כְּתֹבֶת חוֹל גְּדוֹלָה: “ארץ ישראל שייכת לעם ישראל” לְקַשֵּׁט בִּצְדָפִים וּבְקוֹנְכִיּוֹת וְלִצְפּוֹת מֵהַצַּד אֵיךְ שֶׁגַּל מַקְצִיף וְגָדוֹל מוֹחֶה הַכֹּל
פסח תשס”ה
מתוך קונטרס השירים “הזמנה לבכי” (אבן חושן, 2005)
“לִוְיָתָן זֶה-יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק-בּוֹ” (תהלים קד)
לֹא עוֹד תִּשָּׁמַע צְפִירַת גַּעְגּוּעֶיךָ, יֶלֶד לִוְיָתָן לֹא עוֹד. מֵאֵיזוֹ תְּהוֹם עָשִׂיתָ עֲלִיָּה? לֹא יָדַעְתָּ שֶׁבַּצַּד הָאָפֵל שֶׁל אֶרֶץ שְׁכוּרַת-שֶׁמֶשׁ זוֹ רַב הַצַּלְמָוֶת? לֹא שָׁמַעְתָּ כִּי כָּאן אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יְלָדֶיהָ? מֵרֹאשׁ הַכַּרְמֶל הָאִי-נִרְאֶה הָעוֹלֶה בְּעָשָׁן רוֹאֶה אוֹתְךָ, יֶלֶד לִוְיָתָן חוֹתֵר אֶל הַכָּחֹל הַכָּחֹל וְלֹא יָכוֹל. וּמַה בִּקַּשְׁתָּ לְהָבִיא בִּסְנַפִּירֶיךָ? אוּלַי מְעַט שַׁלְוַת אוֹקְיָנוֹס אוֹ פַנְטַזְיַת כָּל אָדָם לְהִבָּלַע כְּמוֹ פִּינוֹקְיוֹ אוֹ יוֹנָה בָּרֶחֶם הַגְּדוֹלָה? אוּלַי הֶמְיַת-אַלְפַּיִם-שְׁנוֹת עָשְׂתָה דַּרְכָּהּ בְּקוֹל צְפִירַת גַּעְגּוּעֶיךָ… וְעַכְשָׁו אַתָּה יוֹדֵעַ, כְּמוֹ דָּוִד בִּתְהִלִּים, כֻּלָּנוּ כְּלֵי-מִשְׂחָק בְּיַד הָאֱלֹהִים וְאֵין לִי לֵב לָשׁוּב לִרְאוֹת אוֹתְךָ עוֹד מִטַּלְטֵל בְּתוֹךְ גַּלֵּי-תִּקְוָה-קְטַנִּים בְּמֵי הַקִּישׁוֹן הַמְכַלִּים.
ניסן תשס”ה
הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם הִיא לְבִיאָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת. הִיא כְּבָר זְמַן לְבִיאָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת צוֹעֶקֶת פְּצָעֶיהָ מִן הַפְּטָמוֹת רוֹצִים לַעֲקֹר לָהּ אֶת הַגּוּרִים עַכְשָׁו שַׁאֲגָתָהּ מִתְגַּלְגֶּלֶת
הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם תְּנַעֵר אוֹתָנוּ (כְּמוֹ שָׁטִיחַ אֶת הָאָבָק לִפְנֵי הַפֶּסַח) רַק מִי שֶׁצּוּמוּד בְּנַפְשׁוֹ יִוָּתֵר
הָאָרֶץ הַזֹּאת שֶׁרוֹעֶדֶת לָנוּ מִתַּחַת לָרַגְלַיִם בַּיּוֹם הַהוּא תִּבָּקַע מִצְּפוֹן יָם-הַמֶּלַח תָּזוּב בַּנָּהָר הַסָּמִיךְ שֶׁל חָלָב וּדְבַשׁ בִּנְהַר הֶחָלָב וְהַדְּבַשׁ שֶׁיַּדְבִּיק אוֹתָנוּ אֵלָיו כְּמִנְהַג כָּל הַנְּהָרוֹת אֱלֵי יָם
שבט תשס”ד
אֵלֶיךָ הַחַיָּל הַטּוֹב הַנֶּאֱמָן שֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים הוּא יוֹם פְּקֻדָּה תִּקְרַב לִמְעוֹנֵנוּ:
אָרוּץ אֵלֶיךָ בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אָרוּץ אֲחַבֶּקְךָ וְאוֹבִילְךָ לִפְנֵי הַפֶּתַח אֹחַז צַוְּארוֹנְךָ, אֶקְרַע בְּךָ קְרִיעָה עַד מְקוֹם הַלֵּב
תִּכָּנֵס, תֵּשֵׁב עִמָּנוּ בִּישִׁיבַת הָאֲבֵלִים, תִּטְעַם הַכְּעָכִים הָעֲגֻלִּים כְּמוֹ הַיְלָדִים שֶׁגַּם עַכְשָׁו מִתְגַּלְגְּלִים עַל הַשָּׁטִיחַ כְּמוֹ גּוֹרָל, שׁוּב הוֹפְכִים בָּתִּים בְּעֶצְיוֹן לִנְקוּבִים וַחֲלוּלִים
בִּדְמָמָה נֵלֵךְ בָּאַחֲרוֹנָה בֵּין חַדְרֵי הַבַּיִת: רַק אֲנִי וְאַתְּ וְהַכְּתָלִים זוֹכְרִים רִיבִים וַאֲהָבִים שׁוּרוֹת שֶׁנִּכְתְּבוּ שֶׁנִּמְחֲקוּ כְּמוֹ נִכְווֹת בְּסֵפֶר הַחַיִּים בְּעֵינֶיךָ, חַיָּלִי הַטּוֹב, אֶרְאֶה דִּמְעָה, רֵעֵינוּ חוֹנְקִים אֶת בִּכְיָם, כָּתַב בְּתַשַׁ”ח הַמְשׁוֹרֵר, עַכְשָׁו אוּלַי מֻתָּר לִבְכּוֹת וְאִם הָיָה עוֹד זְמַן
הָיִינוּ רוֹבְצִים בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא וְשׁוּב מְשַׂחֲקִים בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבוֹאִים שֶׁל שִׁיר הַשִּׁירִים אַתְּ הָרַעְיָה, אֲנִי הַדּוֹד, אַתָּה בְּתַפְקִיד הַשּׁוֹמְרִים
וְהָיִיתִי בְּרִיצָה לוֹקֵחַ אוֹתְךָ מֵעַל לְבֵית הַקְּבָרוֹת – לְכָאן, בִּשְׁעַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין אַחַת שָׁמַעְתִּי תְּפִלַת הַמּוּאַזִּין כִּתְפִלַּת יְהוּדָאִין יַחַד עוֹלוֹת כָּאן אֶפְשָׁר לְהִתְנַבֵּא, כָּאן אִם רַק הָיָה לָנוּ עוֹד זְמַן
בִּלְחִישָׁה אַתָּה שׁוֹאֵל: אֲרַזְתֶּם? כְּאִלּוּ יֵשׁ בְּזֶה הָעוֹלָם הַצְּרוֹר שֶׁכֹּה יָכִיל גַּעְגּוּעִים
אַתָּה עוֹצֵר בְּשֶׁטֶף הַדְּמָעוֹת. יוֹצְאִים לִנְשֹׁם עַל הַמִּרְפֶּסֶת כָּאן הֵכַנְתִּי לִי פִּנָּה קְטַנָּה לִכְתֹּב אֶת הָרוֹמָן הַלֹּא גָּמוּר עַכְשָׁו מֵעֵץ הַתְּאֵנָה שֶׁבֶּחָצֵר עָלֶה אַחֲרוֹן נוֹשֵׁר הַכֹּל מָלֵא סְמָלִים אַתָּה אוֹמֵר נוֹפֵל עַל צַוָּארִי בִּבְכִי וּמְמָרֵר חַיָּלִי הַנֶּאֱמָן, הַטּוֹב, עַכְשָׁו מֻתָּר סוֹף סוֹף לִבְכּוֹת.
(מפּחד לב יומם, שבט התשס”ה בכפר עציון)
סרגל נגישות
כללי
זום
גופנים
ניגודיות צבעים
קישורים
Yehee — Political Poetic Journal
תגובות פייסבוק