משורר

דוד לידר

אודות

משורר ישראלי, מסאי ומורה לשחמט. מתגורר עם משפחתו בפרדס חנה, ישראל.
פרסם חמישה ספרי שירה. שיריו פורסמו בעיתונות הארצית, בכתבי עת וברדיו. לימים החליט לגנוז
את שלושת ספריו הראשונים מסיבות שונות.
ספרו הרביעי “שירי אהבה” יצא לאור ב 2020 בהוצאת פיוטית.
ספרו החמישי “חלמתי שאני מנגן על גופך” יצא לאור ב 2022 בהוצאת אשכולות פואטיקה.

אסופת אורי זוהר

הרמז

דוד לידר

סִפַּרְתִּי פַּעַם לְרַב מְקוֹמִי עַל כָּךְ וְעַל כָּךְ,

מְעַט חִיֵּךְ, הֵנִיף יָדוֹ בְּבִטּוּל וְאָמַר: כֻּלָּנוּ בַּדֶּרֶךְ, דָּוִיד, גַּם אֲנִי.

 

נִזְכָּר בְּרַב חָשׁוּב אַחֵר מֵעֲבָרִי.

לוּ הָיָה אוֹמֵר לִי מִשְׁפָּט פָּשׁוּט זֶה

וְאוּלַי אָמַר וְלֹא הִשְׁגַּחְתִּי בַּדָּבָר.

נִזְכַּרְתִּי אֵיךְ קִבֵּל אוֹתִי בְּבֵיתוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת,

הֵבִיא לִי שְׁקֵדִים מִטְּבֶרְיָה, “סְגֻלָּה גְּדוֹלָה, דָּוִיד”,

אֵיךְ כְּשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים בִּסְעוּדַת פּוּרִים –

נֶעֱמַד לְפֶתַע וְהִשְׁלִיךְ אֶת בַּקְבּוּק הַיַּיִן לַקִּיר

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

אֵיךְ רָקַדְנוּ בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה בִּרְחוֹב רָשִׁ”י בִּירוּשָׁלַיִם וּלְפֶתַע נֶעֶצְרָה מַשָּׂאִית

וְנַהָג בַּעַל חָזוּת עֲרָבִית נִשֵּׁק אֶת הַסֵּפֶר, וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז.

 

נִזְכָּר שֶׁיָּשַׁבְתִּי עִם הָרַב בְּמִטְבַּח בֵּיתוֹ

וְהֵכִין לִי קָפֶה וּלְעַצְמוֹ אִינְגְלִישׁ טִי.

סִפֵּר לִי בְּחִיּוּךְ שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ עָבַד כְּבַּרְמֶן בְּפָּרִיז

וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי הָרֶמֶז

 

וְאִלּוּ רַק הָיִיתִי מֵבִין –

כַּמָּה רַב הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי.

אסופת אורי זוהר

אבני הנגף

דוד לידר

רֶגַע רוֹדֵף רֶגַע בַּשַּׁלְוָה הַלֵּאָה – מִלִּים, רְמָזִים

וְנִזְכָּר בֶּחָסִיד שֶׁעָמַד בְּפֶתַח הַדֶּלֶת:

“אָמְרוּ לִי לְהָבִיא לְךָ נֻסַּח הַתְּפִלָּה הַזֶּה, הָרַב עוֹבַדְיָה הָיָה קוֹרֵא בּוֹ יוֹם בְּיוֹמוֹ”.

בְּסָלוֹן בֵּיתוֹ קִבֵּל הֶסְבֵּר עַל הַתְּפִלָּה, אָמַר שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל לִקְרֹא,

מְעַט נָבוֹךְ.

 

קָרָא פַּעַם עַל הַתְּפִלּוֹת הַמִּצְטָרְפוֹת לְנָּהָר וְעַל אַבְנֵי הַנֶּגֶף,

חָשַׁב עַל דּוֹדָתוֹ שֶׁלָּמְדָה בַּקּוֹנְסֶרְבָטוֹרְיוּם וְלֹא דִּבְּרָה עִם אִמּוֹ אַרְבָּעִים שָׁנָה,

שׁוּב וָשׁוּב הִתְעַלְּמָה מֵאֲחוֹתָהּ בָּרְחוֹב,

חָשַׁב, אִלּוּ רַק פַּעַם אַחַת לִפְנֵי מוֹתָהּ מַשֶּׁהוּ בְּתוֹכָהּ יִתְרַכֵּךְ – כַּמָּה נְגִינָה תִּהְיֶה בְּכָךְ,

וַדַּאי כְּמוֹ אֶלֶף שַׁאֲגוֹת תְּפִלָּה שֶׁלּוֹ בְּנֻסַּח הַתְּפִלָּה שֶׁל הָרַב עוֹבַדְיָה.

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal