משוררת

מיכלי רוטמן

אודות

אמא לשלושה מירושלים. ילידת פתח תקוה החרדית בואכה בני ברק. בוגרת סמינר אופקים.
כותבת , מלחינה, שרה, מטפלת במוסיקה.

כללי

תבערה

מיכלי רוטמן

אֵין לְךָ אֶקְדָּח עֲדַיִן, גַּם לִי לֹא

תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָמַדְנוּ בִּישִׁיבַת הַסֵּמִינָר, סֵמִינָר הַיְּשִׁיבָה.

סֵנְט מוֹרִיץ, פַּטִּישׁ גָּדוֹל שַׂמְתָּ לִי בַּתָּא כְּפָפוֹת.

נוֹעֶלֶת אֶת הַשַּׁעַר בַּלֵּילוֹת, אַתָּה פּוֹתֵחַ 

מְמַהֶרֶת לִכְתֹּב שִׁיר בֹּקֶר, שֶׁיִּשָּׁאֵר.

 

בַּקְבּוּק בִּירָה רֵיק, דֶּלֶק, פְּקָק טַמְפּוֹן וְחוּט, כְּמוֹ שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי אֲבִיבָה –

כְּבָר הֵבַנּוּ שֶׁזֶּה יַבְעִיר אֶת הַגִּנָּה. 

בִּזְהִירוּת, בִּקַּשְׁתָּ. קֹר רוּחַ.

 

לְנֵר שְׁמִינִי אַתָּה מַגְדִּיל: קוֹנֵה לִי זְכוּכִיּוֹת עֲנָק,

לֹא עוֹד אֶזְדַּקֵּק לִשְׁאוֹל לִי כְּלֵי זִלּוּף שִׁגְרָה

לְתַדְלֵק עוֹד וַעוֹד תּוֹסֶף רוּחָם שֶׁלֹּא יִגְוָעוּן.

כֹּהֶנֶת אֲנִי לִפְנֵיהֶן גְּדוֹלָה, חַמַּת מֶזֶג, לֹא זְהִירָה

מוֹזֶגֶת בִּנְדִיבוּת וּמוֹסִיפָה

חָתוּל יֵשׁ לוֹ תֵּשַׁע נְשָׁמוֹת שֶׁל פֶּלֶא

הוּרְקְרוּקְסִים עַקְשָׁנִיִּים לֹא תִּתְפֹּס אֹתָם

וְלִי תִּשְׁעָה סְפָלִים שֶׁל עוֹג  

שְׁמֹנָה שֶׁל נֶצַח וְאֶחָד עָנָיו, יוֹדֵעַ בִּשְׁבִיל מָה הוּא כָּאן

מְנַצְנְצִים אֲפֵלַת הַר זֶה.

 

לֹא, לֹא לִמְּדוּ אוֹתִי לְהִלָּחֵם, אֲבָל

מְלֻמָּדוֹת הָיוּ יָדַי, מוֹזְגוֹת שְׁמָנִים לְכָל חֲנֻכִּיּוֹת הַבַּיִת, 

מֵיטִיבָה יַלְדָּה הָיִיתִי, פְּתִילוֹת אָבִי, אַחַי רַכִּים,

חֲלֵב בַּקְבּוּק תַּבְעֵרָה זֶה שֶׁכֵּן לִמַּדְתִּנִי, אִמָּא

בּוֹעֵר לָשׁוֹן, חָזֶה, יוֹצֵק סְפָלִים בַּחֲשֵׁכָה

 

פּוֹרֶשֶׁת לִי יְצוּעַ לִפְנֵיהֶם 

כְּבָר נִגְמְרוּ לִי הַתְּפִלּוֹת, אֲבָל מִתּוֹךְ שֵׁנָּה

כְּשֶׁרְחָשִׁים מֵהֶחָצֵר, לְהָזִין עֵינַיִם בְּמְעַט דּוֹלֵק

נְשִׁימוֹת בַּחֲדָרִים וְכָאן בַּקֹּדֶשׁ פְּנִימָה

מֵיטִיבָה מַּנְעוּל, שְּׂמִיכוֹת, מַּזְגָן, אֶת פְּתִיל הַתְּהִלִּים

אֶת הַשְּׁבוּעָה, זוֹכֵר נִשְׁבַּעְתָּ? שֵׁם קָדְשֶׁךָ?

לֹא יִכְבֶּה?

לֹא יִכְבֶּה?

לֹא יִכְבֶּה?

 

פַּס שֶׁל שַׁחַר חוֹצֶה אֶת הַשָּׁטִיחַ

מוֹדׇה אֲנִי, דּוֹלְקוֹת שְׂפָתַי,

לְפָנֶיךָ.

שירה

מרן החזון איש

מיכלי רוטמן
“מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש. אם האדם הוא בעל נפש, ושעתו שעת השקט, חפשי מרעבון תאוני, ועינו מרהיבה ממחזה שמיים לרום והארץ לעומק, הוא נרגש ונדהם, כי העולם נדמה לפניו כחידה סתומה, כמוסה ונפלאה, והחידה הזאת מלפפת את לבבו ומוחו… ודעת פתרונה כלתה נפשו” (מתוך הפתיחה ל”אמונה וביטחון” לחזו”א)

 

מָרָן הַחֲזוֹן אִישׁ,

אֵיךְ כּוֹתְבִים לָכֶם מִכְתָּב

וְאַתֶּם תְּמוּנָה עַל קִיר הַלֵּב

חֲרוּתָה בְּלַהַט נְעוּרִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן.

וְלָמָּה נִדְפְּסוּ הֵם בִּכְרִיכַת וָרֹד אוֹ תְּכֵלֶת דַּוְקָא

כְּמוֹ הָיוּ תְּמוּנַת יַלְדוּת תְּמִימָה

וַהֲלֹא אַתָּה הָיִיתָ

לִרְצוּעוֹת תְּפִלִּין מְהֻדָּקוֹת

הִטְבִּיעוּ בְּרוּחִי

רוּחַ אִשָּׁה

חוֹתָם שֶׁל

אֵשׁ.

וְאֵיךְ לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּגוּף שֵׁנִי:

אַתָּה,

רַבִּי,

כְּאִלּוּ יֵשׁ בָּשָׂר וָדָם

מֵאֲחוֹרֵי תְּמוּנַת הַהוֹד, דַּעַת הַתּוֹרָה, עַמּוּד שֶׁל אֵשׁ לִפְנֵי הַמַּחֲנֶה.

רַבִּי אַבְרָהָם יְשַׁעְיָהוּ

הַאִם מֻתָּר לִפְנוֹת אֲלֵיכֶם בְּשֵׁם פְּרָטִי?

הַאִם הָיִיתָ מַבִּיט גַּם בִּי, רַבִּי,

בִּשְׁמִי הַפְּרָטִי

לֹא בְּשֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה

אֶל תּוֹךְ רוּחִי

בִּכְפִיפוּתִי

בְּדִמְעָתִי

יַלְדָּה רָעָה מִבַּיִת טוֹב

בְּנַפְתּוּלֵי לִבִּי בְּתוֹךְ דַּפֵּי סִפְרְךָ

בִּנְטִיָּה דַּקָּה מֵעֲדִינוּת נַפְשִׁי

בְּתוֹךְ עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ,

אִשָּׁה בִּשְׁאֵלָתָהּ?

אָבִי אָבִי

רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו.

וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת בַּתִּיכוֹן שָׁרוֹת הָיִינוּ עִם גִּיטָרָה

“חֲזוֹן הָאִישׁ אֲשֶׁר שָׁמַר

לְבַל תִּשְׁקַע הָעֲגָלָה…”

בְּקַלּוּת לָשׁוֹן וָדַעַת.

וְאַחַר הָלַכְתִּי בַּדְּרָכִים

בֶּאֱמוּנָה וּבִטָּחוֹן

וְנָטַעְתָּ בִּי אֶת שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

חָפְשִׁיָּה מֵרְעָבוֹן תַּאֲוָנִי

וְעֵינִי מַרְהִיבָה מִמַּחֲזֵה הַשָּׁמַיִם לָרוּם

וְהָאָרֶץ מִתַּחַת.

אָבִי

אָבִי

לָמָּה זֶה לִי לְזַעֲזֵעַ אֶת אַמּוֹת הַסִּפִּין

שֶׁל עוֹלָם בָּרוּר אֲשֶׁר חָזִיתָ

וְכָל שֶׁשּׁוֹאֶלֶת נַפְשִׁי הוּא שְׁעַת הַשֶּׁקֶט

לְהִצְטַנֵּף בֵּין דַּפֵּי סִפְרְךָ

קְטַנָּה וּפוֹתָה

לִינֹק חֲלַב הַדַּעַת

מַרְבַּת הַמַּכְאוֹב.

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal