שמעון טייאר

העץ הוא חומר נפלא, חם ונח לעבודה, אפשר לכופף ,לגלף, להדביק ולצבוע אותו, הוא אוהב את זה, וגם אני. שמעון והעץ חיים יחד כבר יותר משלושים שנה והאהבה עדין פורחת, אפילו מתעצמת. הם מכירים כבר מילדות, אבל מתי שהוא פרצה האהבה, אולי בנח”ל, בקיבוץ עין גב עם הארונות הכחולים לבית הילדים אולי בדלפק הקבלה או בחדר החדשות של סוכנות רויטרס ברח’ יפו בירושלים, הם כבר לא ממש זוכרים. על שולחן העבודה נערמו הרבה מפסלות בשלל צורות ועולם חדש נתגלה-פיסול בעץ. שמעון התחיל לפסל בעץ דברים שבדרך כלל עשויים מבד, גופיות, חליפות, כובעים ווילונות. “הנצחת הזרימה, התנועה והגמישות של הבד בנוקשות של העץ מרתקת אותי” – הגבולות נפרצו אפשר להפליג בדמיון.