בלדה. לשלמה בן יוסף, 1938
עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז. רֶשֶׁף־פָּז בִּכְחוֹל־שָׁמַיִם נִתְלַקַּח וְגַז.
בֹּקֶר אוֹר, שְׁחָקִים קוֹרֵע כֶּתֶף הַחֶרְמוֹן. עֶלֶם בֵּין טְרָשִׁים כּוֹרֵעַ בְּיָדוֹ רִמּוֹן.
הַשֵּׁנִי, יָדוֹ לוֹפֶתֶת פֶּלֶד הָאֶקְדָּח. עֵין שְׁלִישִׁי צוֹפָה מַבֶּטֶת פַּאֲתֵי מִזְרָח.
דּוּמִיָּה, דָּרוּךְ כָּל אֵבֶר, רֶטֶט בַּלְּבָבוֹת. לֹא יֻפְקַר עוֹד דָּם בֵּן־עֵבֶר עַל אַדְמַת אָבוֹת!
מְכוֹנִית עוֹלָה, עוֹד רֶגַע יִזְדַּעְזְעוּ שְׁמֵי תְּכוֹל. "דְּעִי, עֲרָב, גַּם אַתְּ אֶת פֶּגַע פַּחַד, חַי וּשְׁכוֹל".
הַמְכוֹנִית דַּרְכָּהּ הִמְשִׁיכָה. שָׁוְא אֶקְדָּח פִּצְפֵּץ. שָׁוְא הַיָּד רִמּוֹן הִשְׁלִיכָה, רִמּוֹן לֹא הִתְפּוֹצֵץ.
שֶׁמֶשׁ רַד בַּעֲצַלְתַּיִם אֲחוֹרֵי חֻרְשָׁה. נֶאֶסְרוּ בִּנְחֻשְׁתַּיִם בְּנֵי־חוֹרִין שְׁלוֹשָׁה.
רַחַשׁ, לַחַשׁ, לֵיל צַלְמָוֶת בֵּין חוֹמוֹת מִבְצָר. בֶּן יוֹסֵף צוֹפֶה אֶל מָוֶת בְּתָאוֹ הַצַּר.
בֹּקֶר. רוֹן. צְלִיל נְחֻשְׁתַּיִם, דְּמוּת עוֹטָה אָדֹם מוּבָלָה בַּעֲצַלְתַּיִם לְפַאֲתֵי גַּרְדּוֹם.
מָה לָכֶם קוֹרוֹת וְאֵלֶם, מָה לָכֶם יַתְמוּת. צַו חַיָּיו שָׁם שָׁר הָעֶלֶם: "כְּבוֹשׁ הָהָר אוֹ מוּת!"
עֲלָטָה פָּרְשָׂה כְּנָפַיִם, נֶשֶׁף, כֶּשֶׁף, רָז. רֶשֶׁף־פָּז צָץ בַּשָּׁמַיִם וּמֵאָז לֹא גַּז.
לשלמה בן יוסף, פרסום מחודש של יצירות לאומיות נשכחות, מיזם משותף למרכז בגין ובית אורי צבי, ירושלים
Yehee — Political Poetic Journal