משורר

יוסף לייב לרר

אודות

קינה על היושבים

בְּשָׁעָה זוֹ, אֶכְפֹּר בַּמָּוֶת, אֶכְפֹּר, כָּל עוֹד זָדוּ בָּנוּ, עָלוּ עָלֵינוּ בִּשְׁבִי חַיֵּינוּ, נְתוּנִים בִּמְצוֹק הָעֵת.

הָעֵת הַהִיא בָּהּ יָנוּחוּ זֵרִים פְּרָחִים עַל גַּבֵּי מִשְׁכַּב חוֹלִים, עַל בַּהַט קְבָרִים נֶהְדָּרִים, טְהוֹרֵי אָדָם,

אֲנִי תּוֹפֵס וּמְחַשֵּׁב קִצִּין לַאֲחוֹרֵי יָמִים לְיָגוֹן שְׁאוֹלָה, שָׁם אֵרֵד, אֵרֵד אֶל אָדוֹן תּוֹפֵס כֹּל, תַּחַת כִּסֵּא קֹדֶשׁ מַתַּת כְּרוּבִים זוֹחֲלֵי רְעָדָה, בְּהִזְדַּוְּגוּתָם אָנוּ נִבְרָאִים, הִנֵּה אָנוּ —

אֵין בָּנוּ מָנוֹס מִפֶּצַע, מִשֶּׁבֶת בַּעֲרֵמַת אֵפֶר, כִּי בָּהּ הַזְּמַן וּבָהּ נִשְׁאֲרוּ תְּלוּשִׁים נִשְׁמוֹת הָעָם,

וַאֲנִי, כָּל עוֹד שַׁלְהֶבֶת בּוֹעֵרָה מוֹעִילָה כִּמְלוֹא הָאֵשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת וּמְכַלָּה גּוּפִים, מַבְטִיחָה לַיּוֹשְׁבִים בָּהּ סוֹף עֲדֵי אֶרֶץ, גֵּיהִנּוֹמִים מְסֻלְסָלִים, גְּוִילֵי אֵשׁ חֻרְבַּן מִשְׁכָּנוֹת, הֵיכָלוֹת אֲחוּזֵי בְּעָתַת נֶצַח, טְעוּנֵי דֹּפִי וְשֶׁקֶר בָּנוּ, כִּי הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ, מֻתְּשֵׁי כּוֹחַ הוֹלְכִים יוֹדְעִים מְצַפִּים קוֹבְרִים מֵתִים גַּם חַיִּים, וּמִשְׁכָּנֵנוּ בֶּעָפָר הָאָרֶץ הַזּוֹ הַטְּחוּבָה הַתְּחוּחָה בְּעֵשֶׂב רַעֲנָן, מְתֻלַּעַת עַד כְּלוֹת הַטּוֹב, מִמֶּנָּה צִפִּינוּ נֶחָמָה, הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ בְּעֵת נְעִילַת כַּפַּיִם תַּחַת עִנְבֵי הַזַּעַם מִמַּעַל לְרָאשֵׁינוּ אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה הַזֹּאת אֶל שֹׁרֶשׁ מַצְמִיחַ פּוֹרֶה רֹאשׁ אֶל יֹפִי הָעוֹלֶה אֶל מַעַל, מְחַפֵּשׂ זַעֲקָתוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל עָלֶה, קוֹלוֹ הַדַּק הַמְּצַוֵּחַ הַמּוֹפִיעַ בְּעַרְפִלֵּי הֶחָי, הִנֵּה אָנוּ שָׁם.

הִנֵּה אָנוּ שָׁם, בְּצוּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ, שָׁלוֹם וּבְרָכָה, וּמִשְׁעָן לַדַּל, וּמוֹשִׁיעַ לַצּוֹעֵק, וּמַצִּיל אֶת הָאָנוּס, הַפָּתוּחַ, הַקָּרוּעַ, בָּנוּ בְּכָל עֶצֶם הִנֵּה אָנוּ —

וְאָנוּ לֹא שְׂמֵחִים, אָנוּ מְרֻטְּשֵׁי רֹאשׁ מְיֻדְּעֵי סֵבֶל וְרָעָב וְזָדוֹן וְסַכִּינֵי בַּרְזֶל חוֹצְבִים בְּדַעְתֵּנוּ הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ רוֹאִים, יֶלֶד מַחֲזִיק תָּנָ"ךְ עַל סַפָּה מְקֻרְקַעַת בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו בְּחֹם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מַחֲזִיקָה, יֶלֶד מַחֲזִיק, סֵפֶר מַחְזִיק, מְתֻלְתָּל מַחְזִיק, עוֹצֵם עֵינָיו וְקוֹרֵא שׁוּב, וְקוֹרֵא אֶת דַּרְכֵי אֲבוֹתָיו וְאֶת עֲתִידוֹ הַמֻּנָּח כְּכָרוּת עַל אַדְמָתוֹ, הִנֵּה —

הִנֵּה אָבִיו חִנְּכוֹ, לְהַחֲזִיק, בְּכַף יָד רוֹעֶדֶת זוֹעֶמֶת, וְאִמּוֹ בִּשְׁבִיס לָבָן מִתְטַעֶפֶת שִׁירָאִין עֻרְטְלָה בִּשְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתָהּ עֲטִיפוֹת בֵּיתָהּ, בַּיִת, יָגוֹן, יְלָדִים, שִׂמְחָה, רַעַשׁ, וּבְכִי, הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ, בַּלֵּבָב הוֹמִים, תּוֹתָחֵינוּ רוֹעֲמִים, וְנַעֲצוּץ יַעֲלֶה תַּחְתֵּינוּ, וֶאֱלֹהֵינוּ יוֹדֵעַ וֶאֱלֹהֵינוּ שׁוֹתֵק וּמַבְטִיחַ שׁוּב, הִנֵּה עַמִּי, בּוֹאוּ, בַּחֲדָרֵיכֶם, עַד יַעֲבֹר זַעַם.

וְהִנֵּה אָנוּ עוֹבְרִים אֶת הַזַּעַם הַגָּדוֹל, הַמְּחִילָה, הַכַּפָּרָה, הַטָּהֳרָה, הָאֱמוּנָה שֶׁמָּא לֹא, שֶׁמָּא לֹא, שֶׁמָּא נִפֹּל נָמוּת נִקְרַב עַל מִזְבַּח גָּלוּת.

וְאָנוּ, בְּאַרְצוֹת אֵיבָה בָּאנוּ, לֹא שַׂשְׂנוּ אֱלֵי חֶרֶב וְלֹא זֹאת רוּחֵנוּ וְלֹא זֹאת אַדְמָתֵנוּ כִּי

בִּמְצוֹק הָעֵת תָּפַסְנוּ וְאָנָה אָנוּ —

בָּאִים.

הִנֵּה אֲדוֹנִי, הִנֵּה תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ, מֵבִין כָּל צַעַר, יוֹדֵעַ סִבְלוֹת, תָּפַסְתִּי עוֹד בְּרוּאִים שְׁפוּכֵי מוֹחַ, תָּפַסְתִּי מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְטוֹבְחִים וְחוֹתְכִים שׁוֹחֲטִים נֶאְדְּרֵי כּוֹחַ, מַלְאָכִים שׁוֹתְתִים בְּדָם עַצְמָם בְּדַם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָלְכוּ, אֶל תְּמִימֵי דֶּרֶךְ שֶׁבָּרְחוּ, אֶל יוֹדְעֵי דָּבָר שֶׁבָּכוּ, אֶל אַנְשֵׁי תִּקְוָה שֶׁקִּוּוּ, וְלָמְדוּ בַּסֵּתֶר עַל בְּשָׂרָם הֶחָי,

הִנֵּה הֵם

הִנֵּה הֵם.

לצפייה ביצירה

דת הארץ לאומיות

יוסף לייב לרר

קינה על היושבים

תגובות פייסבוק

Share