סמדר פלק פרץ

הִיא מְכִינָה חְרַיְמֶה בַּמִּטְבָּח שֶׁל הַמָּלוֹן בְּאֵילַת

(אוּלַי כָּכָה תַּרְגִּישׁ בַּבַּיִת)

שָׂמָה הַרְבֵּה שׁוּם וְכֻּסְבָּרָהּ, חוֹתֶכֶת פִּלְפְּלִים יְרֻקִּים אֲרֻכִּים דַּק-דַּק

בִּשְׁבִיל הַטַּעַם

מוֹסִיפָה שֶׁמֶן. פַּעֲמַיִם.

(גַּם הִיא דָּג מִחוּץ לַמַּיִם)

וְלֹא בָּא לָלֶכֶת לַבְּרֵכָה, אוֹ לִרְאוֹת אֶת הַיָּם

(כִּי שׁוּם דָּבָר כְּבָר לֹא שׁוֹטֵף אֶת הָעֵינַיִם)

הִיא רַק רוֹצָה שֶׁכֻּלָּם יָבוֹאוּ, כָּכָה

סְבִיב הַשֻּׁלְחָן

וְהוּא יְקַדֵּשׁ אוֹתָהּ, כְּמוֹ פַּעַם

וְיִשְׁתֶּה מֵהַיַּיִן

וְיִצְחָק

וְיַגִּיד:

אֵין, אֵין כְּמוֹ בַּבַּיִת.