שירה

שירה רצינית

צביקה אלי סלע

אֲנָשִׁים רְצִינִיִים, בְּעוֹד אָנוּ מְדַבְּרִים, כּוֹתְבִים עוֹד וָעוֹד

שִׁירָה רְצִינִית, עָכְשַׁוִוית. אֲנָשִׁים בּוֹגְרִים מוּדְאָגִים כָּאן מְאֹד

מִמִּלְחָמוֹת וַאֲפִילּוּ מִשָּׁלוֹם קַר.

אֲבָל אוֹתִי מַדְאִיג אִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

אִם אַגִּיד עַכְשָׁיו בָּרַבִּים שֶׁאֲנִי בִּכְלָל שְׂמָאלָנִי (אֲנִי יְמָנִי)

מַרְבִּית הַקּוֹרְאִים פֹּה בַּכִּיכָּר (לְפָחוֹת שְׁנַיִים)

יַשְׁלִיכוּ מֵעֲלֵיהֶם בְּתִיעוּב נִיכָּר

אֶת הַדַּף הַנִּידָּף הַזֶּה אַפַּיִים.

הַיּוֹם לְמַעַן הָאֱמֶת זֶה פָּחוֹת מְשַׁנֶּה לִי מִבֶּעָבָר

אֲבָל הֲכִי דָּחוּף זֶה שֶׁתַּגִּידִי כְּבָר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

 

כְּכָל יְמָנִי מְשׁוּחְרָר

(אוֹ סְתָם חָסִיד שָׂרוּף שְׂמָאלָנִי)

יֵשׁ לִי כְּמוּבָן דַּי

דֵּעוֹת חֲרוּצוֹת בַּבָּשָׂר

הַחַי, עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר סְבִיבִי

(אִם כִּי לִפְעָמִים אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ בְּעַצְמִי

אִם אֵלֶּה הֵן הַדֵּעוֹת שֶׁלִּי אוֹ שֶׁל אָבִי).

לְנוֹכָח כּוֹבֶד הַדְּבָרִים אֲנִי בְּכָל מִקְרֶה מוֹדֶה

שֶׁזֶּה לְגַמְרֵי לֹא רְצִינִי

אֲבָל כָּל עוֹד חַיִּים בִּי כָּאן אֶשְׁאַל, בְּגָרוֹן נִיחַר

הַאִם תֹּאהֲבִי אוֹתִי מָחָר.

 

שירה

חמישה כישלונות בכתיבת שירה על עקירה

שמעון פוגל

הַפִּתּוּי לִכְתֹּב עַל טְרָאוּמָה הוּא גָּדוֹל. הַלָּשׁוֹן הַכְּפוּלָה רוֹמֶזֶת עַל הִזְדַּמְּנוּת – לְדַבֵּר בְּלִי לְדַבֵּר, לְגַלּוֹת מִבְּלִי לְהָסִיר. לָחוּשׁ אֶת הַמִּרְקָם וְלֹא לָגַעַת. הַכִּשָּׁלוֹן תְּמִידִי, מֻבְנֶה, מֻבְטָח. הָעִבּוּד הוּא לְעוֹלָם הַבְטָחַת שָׁוְא, טִיבָהּ הַקָּרוּעַ שֶׁל הַשִּׁירָה לְעוֹלָם מוֹבִיל רַק לִקְרָעִים.

 

הַצַּעַד הַבָּא הוּא הָרָצוֹן לִכְתֹּב: שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִכְתֹּב, שֶׁאֵין שִׁירָה אַחֲרֵי. גָּדוֹל מִדַּי. גַּם כָּאן זִכָּרוֹן מְטֻשְׁטָשׁ. הֲרֵי הַטְּרָאוּמָה הִיא קוֹלֶקְטִיבִית וְהַשִּׁירָה חַסְרַת אַחְרָיוּת, חַסְרַת הֲגִינוּת. עָדִיף לִשְׁתֹּק.

 

נִכְתָּבִים פְרַגְמֶנְטִים. הֵם נִכְתָּבִים כְּאִלּוּ מֵעַצְמָם. שִׁבְרֵי מִלִּים הֵם שִׁבְרֵי בָּתִּים. שִׁבְרֵי שׁוּרוֹת הֵם יְלָדִים אֲבוּדִים, הַכֹּל קָצָר מִדַּי. אַקְרָאִי וְנֶעְלָם.

 

הַשִּׁירָה לֹא יוֹדַעַת מָנוֹחַ, יֵשׁ בָּהּ בַּקָּשָׁה לִגְדֻלָּה, לִנְבוּאָה. הַמְּשׁוֹרֵר מַעְפִּיל עַל הֶחֳרָבוֹת וּמְבַקֵּשׁ לִדְרֹשׁ, לִנְאֹם, לְהוֹכִיחַ. אֲבָל הַשִּׁירָה מְהַדֶּסֶת מַטָּה, בְּלֹא קוֹל, בְּלֹא קָהָל.

 

וְיֵשׁ שֶׁהַשִּׁירָה מְדַבֶּרֶת. זָזָה זָעָה רָצָה. שִׁירָה לְצָרָה, שִׁירָה לְצַעֲרָהּ. שִׁירַת עֲלִילָה עַל בָּמָה, עַל אֵימָה. שִׁירָה שֶׁמִּתְגַּלְגֶּלֶת עַל הַלָּשׁוֹן, וּמִתְרַחֶקֶת עַד שֶׁהִיא הוֹלֶמֶת בְּקִיר הַבַּיִת.

 

וְתָמִיד, הֵיכָן שֶׁהוּא, מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, נִשְׁמַעַת הָאַשְׁמָה. אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת זֶה לְעַצְמְךָ.

שירה

גורל השיר

שמואל מוניץ

בַּחֲנוּת סְפָרִים רָאִיתִי מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים
יוֹתֵר מִסִּפְרֵי שִׁירָה.
הַמּוֹכֶרֶת שָׁאֲלָה: אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר?
הִיא לֹא יָכְלָה לַעֲזֹר.
אִישׁ לֹא יָכֹל לַעֲזֹר.
הַיְּקוּם אָמַר אֶת דְּבָרוֹ.
אֵין בְּכוֹחוֹ שֶׁל שִׁיר לִקְנוֹת לֵב.
אֵין בְּכוֹחוֹ לִקְנוֹת אֲפִלּוּ
רֶגַע אֶחָד חֲרִישִׁי.
לְמִי אִכְפַּת מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרַל
הַשִּׁיר הַזֶּה. לְמִי אִכְפַּת מִפֻּלְמוּס זֶה אוֹ אַחֵר
בְּמוּסַף תַּרְבּוּת וְסִפְרוּת.
אִם כְּתַב עֵת הֻדְפַּס בְּאֶמְצַע יַעַר
וְאִישׁ לֹא קָרָא
הַאִם הוּא הִשְׁמִיעַ צְלִיל?
לְמִי אִכְפַּת
מִבִּצַּת הַמְּבַקְּרִים הָאַפְרוּרִית
וּמִשְּׁלוּלִית הַפֶסְטִיבָלִים הַקְּטַנָּה.
עַל מִרְצָפוֹת מְעֻקָּמוֹת בְּתֵל אָבִיב
זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּבַחֲנוּת סְפָרִים
מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים יוֹתֵר
מִסִּפְרֵי שִׁירָה.

ארספואטיקה

Share

Yehee — Political Poetic Journal