לבני, אברהם יצחק אליה

א

וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר
וְהָעָם אֶל הַיַּרְכָתַיִם יָרַד וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם
וַיִּגַּע הָרוּחַ בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וַיִּפֹּל
בָּרוּחַ ה’.
וּבָרוּחַ רַעַשׁ גָּדוֹל
וּבָרַעַשׁ אֵשׁ
וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דָּם

וַיְהִי בְּשָׁמְעֵנוּ,
עֵת חִשַּׁבְנוּ לְהִשָּׁבֵר
וַנִזְעַק:
מַה לְּךָ פֹה אֱלֹהֵינוּ

מִנְהַסְּעָרָה עָנָה
וַאֲפַרְכְּסוֹתֵינוּ צָרוֹת

ב

מִמְּעֵי בְּנִי, לִבּוֹ שֶׁל גַּג בֵּית הַכְּנֶסֶת,
נִשְׁפָּכִים נִגּוּנֵי חַבָּ”ד בָּבָא מִתּוֹךְ בָּבָא וּפְלִיאָה,
וּבֶכֶה רַב שׁוֹטֵף הַמְּהוּמָה.
מַטְבִּיעַ לִבּוֹ אֶת כָּל מַה שֶׁמֻּשְׁלָךְ
אֶת כָּל מִי שֶׁמֻּשְׁלָךְ
אֲנָשִׁים בֵּיצִים מִשְׁפָּחוֹת צֶבַע נוֹזְלִים יְלָדִים.
גּוֹלֵשׁ הַלֵּב בְּכִי בַּמְכוּלוֹת,
מַטְבִּיעַ חוֹבְלֵי הָאָרֶץ חֲבוּלֶיהָ אוֹסְרֶיהָ וַאֲסִירֶיהָ.

שֵׁב אֶצְלִי סַבָּא
כִּי טוֹב אָנִיקְךָ בִּבְכִי בְּנִי.

חורבן גוש קטיף, קיץ תשס”ה

השירים התפרסמו בספרי, ‘חוט של חסר’, הקיבוץ המאוחד תשע”ג

בֵּינוֹת לִכְבִישִׁים
מְאֻבְּקֵי דְּיוּנוֹת,
וְקֶצֶף יָם
נִשְׁכָּח,
צָפוּ וְעָלוּ
שָׁרְשֵׁי חָרוּב חַי-מֵת,
וּתְשׁוּבָתִי:
לָאֲדָמָה הַזּוֹ,
כִּי שָׁם בֵּיתִי

אב התש”פ

לאחר שאבא שלי נרצח ניטע חרוב לזכרו, בפתח מכון התורה והארץ, היכן שנרצח. בזמן העקירה מגוש קטיף עקר הצבא את החרוב, בלי שורשים. השורשים נשארו באדמה. בעיני זה סמלי מאוד.

פִיקוּס יְחִידִי
דּוֹמֵם נֹכַח שָׁמַיִם.
נָטוּעַ עָמֹק.

*הייקו

הַנֵּץ עָט בַּנֵּץ
נָתַתָּ לִירֵאֶיךָ נֵץ לְהִתְנוֹצֵץ
נוֹצֵץ שׁוֹצֵף וְקוֹצֵף
נָחוּשׁ וְרָגִישׁ
אָטוּם וְחָדִישׁ

חִצָּיו שִׁלַּח
חֵץ שָׁחוּט שְׁתִיקָתָם
הַלֵּב נֶחֱצָה
אֲטִימוּת נֶחֱרָצָה
מְחִצָּה נִפְרְשָׂה
חֲצִי עַם בָּכָה

קוֹל צִחְצוּחַ כַּנְפֵי יוֹנָה
אֶבְרוֹתֶיהָ שְׁחֹרוֹת
וַעֲלֵה חַסָּה טָרָף בְּפִיהָ
חָאקִי בְּצַח נִגַּשׁ
שָׁחֹר בְּתָמִים תָּפַס
נֻצַּח
עַם נֶצַח
לֹא מְפַחֵד מִדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה

דּוֹד צַח
הָסֵר הַחֲצִיצָה, הָרֵם עֲטָרָה
קוֹמֵם נֶצַח אֶרֶץ
תְּלוּיָה
עַל בְּלִימָה

בס”ד ימי רֵאשִית השנה התשס”ו

נכתב בפרק ראשון לנדודי כפר דרום במלון, באר שבע

אִם הַשֵּׁם לֹא יִבְנֶה בַּיִת שָׁוְא עָמְלוּ בּוֹנָיו בּוֹ
שֶׁלֶט עַל הַדֶּלֶת שֶׁל מִשְׁפַּחַת כֹּהֵן
כְּפַר דָּרוֹם 95
יְלָדִים מִתְרוֹצְצִים בֶּחָצֵר וּבֵין הַקּוֹמוֹת,
שַׁבָּת בַּבֹּקֶר
יִמְלֹךְ אֲדוֹנָי לְעוֹלָם אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר
גּוֹאָשׁ כָּחֹל עַל גַּג מִקְדָּשׁ מְעַט
2005 שַׁח פֵּר גֻּלְגֹּלֶת הֵם שָׂמוּ פֹּה רֶגַע לִפְנֵי
הַמִּתְרוֹצְצִים מַבִּיטִים בְּעֵינַיִם כָּלוֹת מִתּוֹךְ כִּסֵּא הַגַּלְגַּלִּים
קְבִיעַת הַמָּוֶת לֹא הִפְחִידָה, מַאֲמִין וְזוֹרֵעַ
שׁוֹבֵר חֶסְכוֹנוֹת וּמַחְרִיבָן
תַּכְרִיכֵי הַנַּיְלוֹן עַל הַמּוֹשָׁבִים בְּעֶזְרַת הַנָּשִׁים חָנְקוּ אֶת הַפְּעִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת
וְהַמֵּגָפוֹן צָעַק שְׁמַע
הוּא יָדַע שֶׁאֵין תְּחִיָּה לַמֵּת הַזֶּה
בְּנִיר עֲקִיבָא 2015 שָׁבֵי דָּרוֹם
פָּרָשַׁת תְּרוּמָה בְּקָרָוָאן דּוֹלֵף
אִם הַשֵּׁם לֹא יִבְנֶה בַּיִת
שָׁוְא

שלושה מילדי משפחת כהן איבדו את רגליהם בפיגוע באוטובוס שהסיע את ילדי כפר דרום לבית הספר, חשון תשס”א-נובמבר 2000. בשנת 2005 נעקר היישוב כפר דרום במסגרת תכנית ההתנתקות.