אֶל הַיָּמִין הַנָּטוּשׁ
מִנְּסִיכִים מְאֻתְרָגִים
שְׁבּוּגַץ וְסֹרַס
גַּזְלַיְטִינְג מְנֻמָּס:

אֲנִי צְרִיכָה שֶׁתַּפְסִיק לִהְיוֹת מַמְלַכְתִּי
תִּמְשֹׁל
תִּמְשֹׁל
תָּחִיל רִבּוֹנוּת עַל
כָּל קִמּוּר וְגִבְעָה
כָּל בִּקְעָה בִּירֵכַי
תִּכְבֹּשׁ
אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁנָּתַתִּי
הַמַּנְדָּט עַל גּוּפִי
זוֹכֵר אָמַרְתִּי גַּם בַּנֶּגֶב בַּסְּפָר
בְּכָל פִּסָּה מֵעוֹרִי
זָ
יֵן אוֹתִי
כְּבָר
תַּפְסִיק
לִהְיוֹת מַמְלַכְתִּי

מִלּוּי בְּאִטּוּם

נִסּוּי בְּסִתּוּם:

אַתָּה לוֹקֵחַ אוֹטוֹבּוּס,

בּוּם.

שִׁתּוּף הַשִּׁקּוּף

שֶׁל סִילִיקוֹן וּסְפְּרֵי דֶּבֶק.

עוֹבְדֵי הָעִירִיָּה שׁוֹבְתִים

יוֹצְאִים

בִּמְחוֹלוֹת הֲרָרִיִּים שֶׁל זֶבֶל

ירושלים, חורף 2003