קַל לִנְטֹשׁ

אֶת הַיָּבֵשׁ, הַכָּמוּשׁ.

אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת

בְּאֵינְסוֹף נִבְטֵי הַקָּמָה

עַל חֲמוּקֵי הַגְּבָעוֹת מַחֲמַדֵּי הַשָּׂדוֹת

בְּרַקְּפוֹת הַגִּנָּה וּמִטְפַּחְתָּן הַיְרֻקָּה הָרְקוּמָה

מְלַבְּבוֹת לִי

עֲלֵי

אַהֲבָה

עֶרֶב מִשְׁתַּהֶה מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר
בִּגְוָנִים שֶׁל כִּסּוּפִים.
הַאִם עוֹד נֻכְרַח לְוַתֵּר?
הַאִם נִתְקָרֵב לַחוֹפִים?
מְכַסָּה בִּשְׂמִיכַת עַפְעַף
אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ
וְאֵינֶנּוּ

מתוך ‘רקמת הניתוק’, פרדס, 2019

הַחֹם הָיָה כָּבֵד
לֹא פָּחוֹת מִן הָרֶחֶם שֶׁלִּי
לָחַצְתָּ לִי אֶת הַיָּד
בְּמֶתַח
וְלִי כְּבָר לֹא הָיָה כֹּחַ לְהָשִׁיב

הֵם הֵגִיחוּ
אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי
צְהֻבִּים וּכְבֵדִים
כְּמוֹ דְּמָעוֹת עַל לְחָיַיִם
כְּמוֹ
שְׁתִילֵי גֵּרַנְיוּם אֲבוּדִים

אַחַר כָּךְ
חִבַּקְנוּ וְהֶאֱכַלְנוּ אוֹתָם
וּבָכִינוּ. גַּם הֵם.

וְאָז עָלוּ שׁוּב לָאוֹטוֹבּוּסִים
לְהַמְשִׁיךְ בְּחַיֵּיהֶם

תְּחִילָה הָיְתָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
וּכְשֶׁהַהַבְטָחָה הַזּוֹ קֻיְּמָה
הָפְכוּ אוֹתָהּ לָאָרֶץ הַמְּאֻבְטַחַת
בְּמַגְנוֹמֶטֶר, פְּקָק, מַחְסוֹם, חוֹמָה.

וְהִיא הָיְתָה צְרוּרָה וּמְאֻבְטַחַת
וְשׁוּב וָשׁוּב פָּתְחוּ לָהּ אֶת הַתִּיק.
אַךְ כְּשֶׁבּוֹנִים חוֹמוֹת – אֶפְשָׁר מִתַּחַת
וְגַם מֵעָל לְהִתְחַכֵּם בִּטְרִיק.

כִּי כְּשֶׁחוֹמָה עַל כָּל תְּחוּמְךָ נִמְתַּחַת
וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת תְּחוּמוֹת בְּלוּל,
הָאַבְטָחָה שָׁוָה לַמְּאַבְטַחַת
וְהַשּׁוּעָל מַתְלִיל אֶת הַמַּסְלוּל.

עַכְשָׁיו הִיא כְּבָר הָאָרֶץ הַמְּטֻוַּחַת.
עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשָׂרָה הַטּוֹב מֻנָּח.
מִי שֶׁחוֹתֵךְ אוֹתָהּ, שֶׁמִּטּוּבָהּ חַת,
חוֹטֵף אֶת זֶה עַכְשָׁיו בִּמְאֻנָּךְ.

מִקַּו חֲדֵרָה וְצָפוֹן – קַטְיוּשׁוֹת.
מִסּוֹף שְׂדֵרוֹת עַד סַף אַשְׁדּוֹד – גָּרָאד.
וּפֹה מִבְצָע מֻצְלָח, וּקְצָת דִּיּוּן שָׁם,
אַךְ בַּדָּרוֹם, כָּל יוֹם, בָּרָד יָרַד.

בָּרָד יָרַד. וְאֵשׁ-קָלוֹן. וְרוּחַ
צְפוֹן-מַעֲרַב-דְּרוֹמִית מֵהַחֲזִית.
בָּרָד טָרַד. אָדָם חָרַד. אֵרוּעַ.
הֲרֵי אָמְרוּ הַכֹּל בַּתַּחֲזִית.

הַחַזָּאִים אָמְרוּ. אָמְרוּ. אָז מָה אִם
אָמְרוּ? זֶה הַפְחָדוֹת. מָה, שֶׁנִּפְחַד?
אָטַמְנוּ בְּחוֹמוֹת אֶת הָאָזְנַיִם
וְלֹא עִנְיֵן אוֹתָנוּ אַף אֶחָד.

בָּרַחְנוּ / הִתְנַתַּקְנוּ / נְסוּגוֹנוּ.
עַכְשָׁיו דָּבָר אֵינוֹ מוֹעִיל פָּחוֹת
מִמֶּמְשָׁלָה עַל כֵּס שֶׁל מָהָגוֹנִי
אוֹ מְאַבְטֵחַ עַל כִּסֵּא שְׂמָחוֹת.

חֲבֹק אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ, מְאַבְטֵחַ!
כְּשֶׁהַפָּגָז יִפֹּל, לְמִי תִּקְרָא?
אַתָּה שָׁקוּל לְדֶלֶת וּמַפְתֵּחַ
שֶׁל בַּיִת שֶׁפְּתוּחָה לוֹ הַתִּקְרָה.

הַכְנֵס אֶל הַכִּיסִים אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ
עָמֹק עָמֹק. הַקֶּטַע כְּבָר מֻצָּה.
כִּי מָה אַתָּה שָׁוֶה עַכְשָׁו? קָדַחַת.
וּמָה עוֹשִׂים? יַבְּשׁוּ אֶת הַבִּצָּה.

כ”ח באדר א’ תשס”ח, 5.3.2008