שירה

עיר מדבר

בן ציון גולדשטיין

יָד קְטַנָּה בְּכַף יָד אַבָּא גְּדוֹלָה,

יַלְדוּת שְׁכוּרָה כְּדִירָה,

ורַבֵּי קוֹמוֹת  נִשְׁעָנִים עַל קַבֵּי מֵאוּם

מְחַשְּׁבוֹתֵינוּ, מֵטֵאוֹרִיטִים קְטַנִּים,

נוֹיְרוֹנִים דַּקִּים יְרוּיִים טָסִים

בֵּין חֶבְלֵי הִמְשִׁיכָה בַּחֹשֶׁךְ

הַסָּתוּם הַמִּתְעַקֵּשׁ

לִזְהֹר.

*

כְּמוֹ קַרְקָעוֹת יָרֵחַ מוּאָרוֹת

נִדְלַק הָרְחוֹב הַבֹּקֶר

וּבַאֲרוּבוֹת עֵינַי הִשְׁתַּקְּעוּ, חֲלַקְלַקִּים,

אִישׁוֹנֵי חַרְדּוֹן מִדְבָּר שֶׁיָּצָא לְהַחְזִיק

אֶת חֹם הַגּוּף מוּל שֶׁמֶשׁ חֲצוּפָה,

טְפָרָיו נְעוּצִים  בְּלוּחַ הָעֲרָבָה הַמֻּטֶּלֶת

כְּכתובת חרס קדומה

מַצֵּבָה חקוקה לְעִדְּנֵי מִיּוֹקֶן שֶׁלֶג וְאָצָה,

לַחֲדֵלוֹת שֶׁל הַחוֹצֶה עַכְשָׁו אֶל בֵּית הַקָּפֶה וּבוֹחֵשׁ

בִּקְצִיפַת הֶחָלָב הַמְּעֻגֶּלֶת ללֵּב.

הָיִינוּ כְּמוֹ נַחַל אַהֲבָה יָבֵשׁ,

מְרַכֵּךְ אֶת אַכְזָבָתוֹ

מֵעַצְמוֹ, בְּלַחְלוּחִיתוֹ, בְּמֵימָיו.

*

בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת הַקָּטָן

שַׁיֶּרֶת נְמָלִים עוברת

בֵּין אַבְנֵי הַמִּדְרָךְ

נוֹשֵׂאת גַּרְגִּיר דָּגָן וּמֶלַח

סוֹחֶרֶת ב מ ת ק.

קיום