רָם הַדָּן.
רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ
וְדָן עֲלִילוֹת בְּנֵי אָדָם.

הַשּׁוֹפֵט יִלּוּדֵי אִשָּׁה,
הַדָּן בְּחַסְדּוֹ כָּל אֱנוֹשׁ,
הַחוֹנֵן תֵּבֵל בְּצֶדֶק –
הֵם נִגְלִים לְפָנָיו,
הַמִּתְיַמְּרִים לְעוֹבְדוֹ,
וּבִשְׁמוֹ לוֹחֲצִים אֶת הַהֶדֶק.

וּבִשְׁמוֹ בְּלִי רָחָם הֵם טוֹבְחִים,
מְלַסְטִים, מְעַנִּים, מְרַצְּחִים,
צוֹרְרִים קַנָּאִים מְבָרְכִים:
“בסמאללה א(ל)־רחמן א(ל)־רחם”,
וְאֶת בָּנָיו-בְּחִירָיו,
לִכְבוֹדוֹ הֵם זוֹבְחִים!

רָם הַדָּן.
רָם הַדָּן הַמְּקוֹנֵן עַל הַדָּם.
דָּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ,
דָּם עִבְרִי, דָּם אָדָם,
נִגָּר כַּמַּיִם מִתּוֹךְ הַחֻרְבָּן
וּמֹעֲלֵה לִכְבוֹדוֹ, לְקָרְבָּן.

אֶל הַיּוֹשֵׁב בַּמְּרוֹמִים מִמֵּעַל,
בִּזְעָקָה בּוֹכִיָּה אֱלֵי אֵל,
פּוֹרֵץ קוֹל דְּמֵיהֶם אֶל עַל
וּבִתְחִנָּה חֲרֵדָה שׁוֹאֵל:
הֵיאַךְ גַּרְזֶן יְרוֹצֵץ רָאשֵׁי עוֹלָלֶיךָ?
כֵּיצַד צֹאנְךָ יִשָּׁחֵט בְּמַאֲכֶלֶת טְמֵאָה?
אֵיךְ יִדֹּם הָרוֹעֶה בְּכַף הַקֶּלַע?
הֲיִתָּכֵן כִּי עַל אֵלֶּה יַחֲרִישׁ הַדַּיָּן?

לֹא יִשָּׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה!

וְעַתָּה, אַזְהָרָה לַבָּאוֹת:
שִׁמְעוּ לְאֻמִּים וְאִסְּפוּ בְּנֵי אֻמּוֹת!
דְּעוּ! כִּי קָרֵב הַיּוֹם בּוֹ
לֹא יִשְׁקֹט עוֹד הָאָב
עַל אֲשֶׁר עוֹלַלְתֶּם לְבָנָיו.
וּלְמַעַן צֹאן מַרְעִיתוֹ וְעַם בְּחִירוֹ,
הַנּוֹקֵם יְמַלֵּא אַפָּיו בְּחָרוֹן.
וּבְיֵהוֹם הָרַעַם,
מוּל עֵדָה וקְבַל עַם,
אָז יִנְטֹר הַגּוֹאֵל־הַדַּיָּן,
וַיַּךְ בְּכָל קָם כִּגְמוּלוֹ!

אֶרֶץ תִּמָּלֵא אֵימָה,
גְּבָעוֹת יִשְׁתַּחוּ לִפְנֵי אָדוֹן,
בִּבְעָתָה תִּתָּקֵף אֲדָמָה,
הָרִים יִשָּׁטְחוּ כַּהֲדוֹם.

בְּכָל נֵכָר יְמִינְךָ יִוָּדַע,
כְּשֶׁיֵּלֵךְ וְיִקְרֹם הֶחָזוֹן.
וְאָז
יָדֹעַ יֵדְעוּ יִשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם,
כִּי רָם הַדָּן הַנּוֹקֵם בַּעֲבוּר בַּת צִיּוֹן,
יִשְׂגַּב הוֹדוֹ שֶׁל שׁוֹמֵר יְהוּדָה,
הַנּוֹטֵר אֶת הַדָּם הָאָדֹם,
וְגוֹמֵל שִׁבְעָתַיִם
לְבַת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה.