“אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין: הני תפילין דמרי עלמא מה כתיב בהו? אמר ליה: ‘ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'”.

(ברכות ו ע”א)

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

שֶׁאֵין הָעוֹלָם מְקוֹמְךָ

וְאַתָּה מְקוֹמוֹ שֶׁלּוֹ

וּמִי יֹאמַר לְךָ מַה תַּעֲשֶׂה

וּלְאָן תִּכָּנֵס וּלְאָן לֹא.

שָׁם, מֵעֵבֶר לְמַחְסוֹם כִּסּוּפֵינוּ הַנָּעוּל

בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁבְּנֵצֶר חַזָּנִי

עַל הַבִּימָה

מִצַּד שְׂמֹאל

הָיְתָה עֲרֵמַת מַרְאוֹת

קְטַנּוֹת, לְיִשּׁוּר תְּפִלִּין

מוּנָחוֹת לַחֲלֻקָּה, חִנָּם.

רְאֵה נָא, אוּלַי עוֹד

נוֹתְרָה שָׁם מַרְאָה

וְלוּ סְדוּקָה, וְלוּ שְׁבוּרָה,

וְהַבֵּט בָּן, בִּתְפִלֶּיךָ –

גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ –

הֵם זָזוּ מִמְּקוֹמָם…

מתוך האסופה “חבלי מולדת” בהוצאת ישיבת מצפה יריחו התשס”ה

פִּתְאוֹם בְּבֹקֶר יוֹם הַשּׁוֹאָה

רֶגַע לִפְנֵי הַצְּפִירָה

יִצְחַק שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְצַח

הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין

הוּא הוֹצִיא אוֹתָם מֵהָאָרוֹן הַגָּבֹהַּ

מֵאֲחוֹרֵי הַמַּדִּים הַמְּקֻפָּלִים

הָאֶצְבָּעוֹת כְּמוֹ זָכְרוּ מֵעַצְמָן אֶת הַקְּשָׁרִים

וְהַפֶּה אֶת הַמִּלִּים

שְׁנֵי בָּנָיו הֵצִיצוּ בּוֹ מֵחַדְרָם

בְּגוּפִיּוֹת וְתַחְתּוֹנִים

עָטוּף בְּטַלִּית עוֹמֵד בַּמִּסְדְּרוֹן וּמִתְפַּלֵּל

מוּלוּ בַּסָּלוֹן עַל קַנְבָס

מְשׁוּחָה הַמִּלָּה  י ה ו ה

מִתַּחְתֶּיהָ בַּרְקוֹד

אָבַל הוּא כְּבָר לֹא הִרְגִּישׁ שֶׁזֶּה מֻתַּג זוֹל

אוֹ מוּצָר צְרִיכָה

הָאוֹתִיּוֹת נֵעוֹרוּ בְּמִצְחוֹ, עַל זְרוֹעוֹ, בְּעוֹרְקָיו

הִתְאַחֲדוּ עִם מִשְׂחָק הַמִּלְחָמָה

עַל מָסַךְ הַמַּחְשֵׁב שֶׁל יְלָדָיו

עִם הַסִּדּוּר שֶׁכָּתוּב עָלָיו בִּכְתַב יָד מֻקְפָּד

לְיִצְחָק בְּנִי בְּאַהֲבָה לְבַר הַמִּצְוָה

עִם הָאַחִים שֶׁל סָבָּא יָנְקוֹ שֶׁהָפְכוּ לְעָשָׁן

עִם שֵׁם הַמִּשְׁפָּחָה עַל צַלָּחוֹת הַפּוֹרְצֵלָן

עִם הַשְּׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ

כְּשֶׁהַכֹּל עָצַר מִלֶּכֶת

וְהָפַךְ לְאֶחָד