שירה

לשמע צחוקך ירדתי

יוסי סוויד

 

לְשֵׁמַע צְחוֹקְךָ יָרַדְתִּי
בֵּין שִׁנֵּי תְּכֵלֶת הַנּוֹגְסִים
בְּרוֹשֵׁי רֹאשׁ פִּנָּה.
לְבַקֵּשׁ יֶלֶד בֵּין
חֲרוּלִים שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
יָדְעָה דּוּמָם בּוֹלֶשֶׁת
דֶּרֶךְ בֶּגִין הַסְּלוּלָה.
הִיא אָסְפָה וְעוֹדֶנָּה אוֹסֶפֶת
צְעִירִי שַׁלְהֶבֶתְיָה.
מְבוֹאוֹתֶיךָ יַרְכִּינוּ צַמֶּרֶת –
הוּא אֵינֶנּוּ כָּאן.
שֹׁבֶל פְּרוּרֵי עוּגִיַּת גְּבִינָה
נִגְרַס בְּסַהֲרוֹנֵי אַלְחֶלֶד.
הַהֶאֱמַנְתֶּם כִּי הוּא גֶּבֶר?
דַּע דָּם דַּע דָּם דַּע דָּם
יַצְהִירוּ חֲצוֹצְרוֹת הָעֶרֶב.
נְכוֹנוֹת לִקְרֹעַ נֶפֶשׁ
מֵעַל בְּשַׂר אֵם.
זוֹ הַדֶּרֶךְ פּוֹלִינָה
אַחֲרֵי שַׁוַארְמַה שֶׁמֶשׁ
יָמִינָה.
קַח אִתְּךָ צִיטְרוֹן
הַמְּסֻלָּק בְּהָאנְד-בְּרְנֵייִד
הָבֵא אוֹתוֹ לְאִמָּא
עַל בִּרְכֶּיהָ פּוֹל
פַּעַם אַחֲרוֹנָה
וְשׁוּבָה רֹאשׁ פִּנָּה.

 

 

נ.ב
שְלֵנְגֵל קָרָא לְךָ – אָחִי
אֵיפֹה אַתָּה, אֵיפֹה הוּא
אֵיפֹה אֲנַחְנוּ
מִי שׁוֹמֵעַ, מִי נִזְכַּר
מִי מִכָּל הַגְּוַרְדְּיָה נִשְׁאַר?
זוּ סַכִּין בֵּין הַשִּׁנַּיִם
זֶהוּ לַהַב מַחְרֵשָׁה
פּוֹצֵעַ אֲדָמָה לִשְׁנַיִם
מַחְלִידִים, בְּתֵל-חַי.
מִי שִׁיבֶּר שִׁנָּיו בְּטַרְשֵׁי
רֹאשׁ פִּנָּה
מִי שָׁאַב הַמַּיִם
מִי דָּמוֹ סָעַר
מִי הִצִּית הָאֵשׁ
בְּקָמִין בֵּית כְּנֶסֶת
הַנּוֹשָׁן
קוֹרֵא וּמִתְאַנֵּחַ
וְזוֹעֵף בַּחֲצֵרוֹ הָרְמוּסָה
הַקָּשָׁה
קָשָׁה הִיא הֵשִׁיבָה
שְׂפַת מְהַגְּרִים לֹא תָּבִין אֶרֶץ
רַחֲשֵׁי חֲמֹל אֲדָמָה
תּוּתֵי עֵץ עַל גַּב נְמָלָה
שָׁא עֵינֶיךָ וּרְאֵה בֶּן יוֹסֵף
אֵיךְ תַּמּוּ דּוֹרוֹת הַאֵלִיָּהוּ
אֵיךְ לַהֶבֶת פִּינְחָס בָּאַפְּלִיקַצְיָה
אֵינֶנָּה מְסֻכֶּנֶת עוֹד
חַיָּל בּוֹכֶה
שֶׁאֵין לוֹ שׁוֹקוֹ
עֲסִיס אֲבַטִּיחַ בְּלִי גַּרְעִינִים עַל
חוּלְצָאוֹת בְּאַנְגְּלִית שֶׁל
יְלָדִים
קָפֶה בְּלִי קָפֶאִין
לֶחֶם בְּלִי קֶמַח
גַּם לְךָ מַגִּיעַ קוֹרְנְפְלֶקְס דֻּבּוֹנִים
בֶּן יוֹסֵף
נִתֵּן לְךָ כֻּלָּנוּ, קִינְדֵערְלָך שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
מְנַת יוֹמֵנוּ – פָלָאפֶל נְטוּל גְּלוּטֶן
וְסַבְּרֶס בְּלִי קוֹצִים.

שירה

גורל השיר

שמואל מוניץ

בַּחֲנוּת סְפָרִים רָאִיתִי מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים
יוֹתֵר מִסִּפְרֵי שִׁירָה.
הַמּוֹכֶרֶת שָׁאֲלָה: אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲזֹר?
הִיא לֹא יָכְלָה לַעֲזֹר.
אִישׁ לֹא יָכֹל לַעֲזֹר.
הַיְּקוּם אָמַר אֶת דְּבָרוֹ.
אֵין בְּכוֹחוֹ שֶׁל שִׁיר לִקְנוֹת לֵב.
אֵין בְּכוֹחוֹ לִקְנוֹת אֲפִלּוּ
רֶגַע אֶחָד חֲרִישִׁי.
לְמִי אִכְפַּת מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרַל
הַשִּׁיר הַזֶּה. לְמִי אִכְפַּת מִפֻּלְמוּס זֶה אוֹ אַחֵר
בְּמוּסַף תַּרְבּוּת וְסִפְרוּת.
אִם כְּתַב עֵת הֻדְפַּס בְּאֶמְצַע יַעַר
וְאִישׁ לֹא קָרָא
הַאִם הוּא הִשְׁמִיעַ צְלִיל?
לְמִי אִכְפַּת
מִבִּצַּת הַמְּבַקְּרִים הָאַפְרוּרִית
וּמִשְּׁלוּלִית הַפֶסְטִיבָלִים הַקְּטַנָּה.
עַל מִרְצָפוֹת מְעֻקָּמוֹת בְּתֵל אָבִיב
זוֹנוֹת מְפַרְכְּסוֹת זוֹ אֶת זוֹ. וּבַחֲנוּת סְפָרִים
מִשְׂחֲקֵי קֻפְסָה רַבִּים יוֹתֵר
מִסִּפְרֵי שִׁירָה.

תרבות צריכה