שירה

בכל דור

נועם דרומי

 

לֹא בְּכָל דּוֹר וָדוֹר קָמִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ

יֵשׁ דּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רֶוַח וְסֶדֶק יְצִיאָה, הָיָה

וְאֵצֵא בַּסֶּדֶק הַזֶּה. כִּי מָה לָנוּ וּלְכִלָּיוֹן

אוֹהֲבֵי חַיִּים מֻטְרָפִים שֶׁאֲנַחְנוּ.

אַךְ טוֹב שֶׁיֵּשׁ זָר מֻכָּר כָּל כָּךְ, קָרוֹב אָשֵׁם

שֶׁהֶבֶל פִּיו מַכְעִיס וְהוּא דּוֹמֶה לְכָל מָה

שֶׁאֲנִי לֹא וּלְכָל מָה שֶׁכְּדַאי לְהִתְנַעֵר מִמֶּנּוּ

כִּכְנַף דּוֹרֵס. וּבְכָל מִקְרֶה וְהַבְּכִי הַמֻּחְלָט

שֶׁכְּלוּם לֹא מְחַכֶּה לִי מִלְּבַד הַהַחְלָטָה

שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עָלַי לִפְתֹּחַ סְדָקַי

יְשֵׁנִים וּמִתּוֹךְ הַסִּיד הַמְּלֻכְלָךְ לְהִתְנַעֵר מִכָּל מָה

שֶׁדָּחַף אוֹתִי לְשָׁם וְהֵאִיץ אֶת כְּאֵבִי שֶׁעוֹבֵר

בַּיִת אַחַר בַּיִת וּמְחַפֵּשׂ קוֹנֶה וְאָח וְאִם

אֲנִי אָקוּם לְכַלּוֹתֵנִי אֹמַר לְעַצְמִי, אֲהוּבָה

חִדְלִי, הָיָה לָךְ דַּי מִזֶּה.

שירה

קינה על היושבים

יוסף לייב לרר

 

בְּשָׁעָה זוֹ, אֶכְפֹּר בַּמָּוֶת, אֶכְפֹּר, כָּל עוֹד זָדוּ בָּנוּ, עָלוּ עָלֵינוּ בִּשְׁבִי חַיֵּינוּ, נְתוּנִים בִּמְצוֹק הָעֵת.

הָעֵת הַהִיא בָּהּ יָנוּחוּ זֵרִים פְּרָחִים עַל גַּבֵּי מִשְׁכַּב חוֹלִים, עַל בַּהַט קְבָרִים נֶהְדָּרִים, טְהוֹרֵי אָדָם,

אֲנִי תּוֹפֵס וּמְחַשֵּׁב קִצִּין לַאֲחוֹרֵי יָמִים לְיָגוֹן שְׁאוֹלָה, שָׁם אֵרֵד, אֵרֵד אֶל אָדוֹן תּוֹפֵס כֹּל, תַּחַת כִּסֵּא קֹדֶשׁ מַתַּת כְּרוּבִים זוֹחֲלֵי רְעָדָה, בְּהִזְדַּוְּגוּתָם אָנוּ נִבְרָאִים, הִנֵּה אָנוּ —

אֵין בָּנוּ מָנוֹס מִפֶּצַע, מִשֶּׁבֶת בַּעֲרֵמַת אֵפֶר, כִּי בָּהּ הַזְּמַן וּבָהּ נִשְׁאֲרוּ תְּלוּשִׁים נִשְׁמוֹת הָעָם, 

וַאֲנִי, כָּל עוֹד שַׁלְהֶבֶת בּוֹעֵרָה מוֹעִילָה כִּמְלוֹא הָאֵשׁ הַשּׂוֹרֶפֶת וּמְכַלָּה גּוּפִים, מַבְטִיחָה לַיּוֹשְׁבִים בָּהּ סוֹף עֲדֵי אֶרֶץ, גֵּיהִנּוֹמִים מְסֻלְסָלִים, גְּוִילֵי אֵשׁ חֻרְבַּן מִשְׁכָּנוֹת, הֵיכָלוֹת אֲחוּזֵי בְּעָתַת נֶצַח, טְעוּנֵי דֹּפִי וְשֶׁקֶר בָּנוּ, כִּי הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ, מֻתְּשֵׁי כּוֹחַ הוֹלְכִים יוֹדְעִים מְצַפִּים קוֹבְרִים מֵתִים גַּם חַיִּים, וּמִשְׁכָּנֵנוּ בֶּעָפָר הָאָרֶץ הַזּוֹ הַטְּחוּבָה הַתְּחוּחָה בְּעֵשֶׂב רַעֲנָן, מְתֻלַּעַת עַד כְּלוֹת הַטּוֹב, מִמֶּנָּה צִפִּינוּ נֶחָמָה, הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ בְּעֵת נְעִילַת כַּפַּיִם תַּחַת עִנְבֵי הַזַּעַם מִמַּעַל לְרָאשֵׁינוּ אֶל תּוֹךְ הָאֲדָמָה הַזֹּאת אֶל שֹׁרֶשׁ מַצְמִיחַ פּוֹרֶה רֹאשׁ אֶל יֹפִי הָעוֹלֶה אֶל מַעַל, מְחַפֵּשׂ זַעֲקָתוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל עָלֶה, קוֹלוֹ הַדַּק הַמְּצַוֵּחַ הַמּוֹפִיעַ בְּעַרְפִלֵּי הֶחָי, הִנֵּה אָנוּ שָׁם.

הִנֵּה אָנוּ שָׁם, בְּצוּר הַיָּמִים אֲשֶׁר הִבְטַחְתָּנוּ, שָׁלוֹם וּבְרָכָה, וּמִשְׁעָן לַדַּל, וּמוֹשִׁיעַ לַצּוֹעֵק, וּמַצִּיל אֶת הָאָנוּס, הַפָּתוּחַ, הַקָּרוּעַ, בָּנוּ בְּכָל עֶצֶם הִנֵּה אָנוּ —

וְאָנוּ לֹא שְׂמֵחִים, אָנוּ מְרֻטְּשֵׁי רֹאשׁ מְיֻדְּעֵי סֵבֶל וְרָעָב וְזָדוֹן וְסַכִּינֵי בַּרְזֶל חוֹצְבִים בְּדַעְתֵּנוּ הִנֵּה אָנוּ —

אָנוּ רוֹאִים, יֶלֶד מַחֲזִיק תָּנָ”ךְ עַל סַפָּה מְקֻרְקַעַת בְּאֶרֶץ אֲבוֹתָיו בְּחֹם הָאֲדָמָה אֲשֶׁר מַחֲזִיקָה, יֶלֶד מַחֲזִיק, סֵפֶר מַחְזִיק, מְתֻלְתָּל מַחְזִיק, עוֹצֵם עֵינָיו וְקוֹרֵא שׁוּב, וְקוֹרֵא אֶת דַּרְכֵי אֲבוֹתָיו וְאֶת עֲתִידוֹ הַמֻּנָּח כְּכָרוּת עַל אַדְמָתוֹ, הִנֵּה —

הִנֵּה אָבִיו חִנְּכוֹ, לְהַחֲזִיק, בְּכַף יָד רוֹעֶדֶת זוֹעֶמֶת, וְאִמּוֹ בִּשְׁבִיס לָבָן מִתְטַעֶפֶת שִׁירָאִין עֻרְטְלָה בִּשְׂכִיּוֹת חֶמְדָּתָהּ עֲטִיפוֹת בֵּיתָהּ, בַּיִת, יָגוֹן, יְלָדִים, שִׂמְחָה, רַעַשׁ, וּבְכִי, הִנֵּה אָנוּ —

 

אָנוּ כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ, בַּלֵּבָב הוֹמִים, תּוֹתָחֵינוּ רוֹעֲמִים, וְנַעֲצוּץ יַעֲלֶה תַּחְתֵּינוּ, וֶאֱלֹהֵינוּ יוֹדֵעַ וֶאֱלֹהֵינוּ שׁוֹתֵק וּמַבְטִיחַ שׁוּב, הִנֵּה עַמִּי, בּוֹאוּ, בַּחֲדָרֵיכֶם, עַד יַעֲבֹר זַעַם.

 

וְהִנֵּה אָנוּ עוֹבְרִים אֶת הַזַּעַם הַגָּדוֹל, הַמְּחִילָה, הַכַּפָּרָה, הַטָּהֳרָה, הָאֱמוּנָה שֶׁמָּא לֹא, שֶׁמָּא לֹא, שֶׁמָּא נִפֹּל נָמוּת נִקְרַב עַל מִזְבַּח גָּלוּת.

 

וְאָנוּ, בְּאַרְצוֹת אֵיבָה בָּאנוּ, לֹא שַׂשְׂנוּ אֱלֵי חֶרֶב וְלֹא זֹאת רוּחֵנוּ וְלֹא זֹאת אַדְמָתֵנוּ כִּי 

בִּמְצוֹק הָעֵת תָּפַסְנוּ וְאָנָה אָנוּ — 

בָּאִים.

 

*

הִנֵּה אֲדוֹנִי, הִנֵּה תָּפַסְתִּי אוֹתְךָ, מֵבִין כָּל צַעַר, יוֹדֵעַ סִבְלוֹת, תָּפַסְתִּי עוֹד בְּרוּאִים שְׁפוּכֵי מוֹחַ, תָּפַסְתִּי מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים וְטוֹבְחִים וְחוֹתְכִים שׁוֹחֲטִים נֶאְדְּרֵי כּוֹחַ, מַלְאָכִים שׁוֹתְתִים בְּדָם עַצְמָם בְּדַם קָרְבָּנוֹת שֶׁהָלְכוּ, אֶל תְּמִימֵי דֶּרֶךְ שֶׁבָּרְחוּ, אֶל יוֹדְעֵי דָּבָר שֶׁבָּכוּ, אֶל אַנְשֵׁי תִּקְוָה שֶׁקִּוּוּ, וְלָמְדוּ בַּסֵּתֶר עַל בְּשָׂרָם הֶחָי, 

הִנֵּה הֵם

הִנֵּה הֵם.

שירה

דמיון פוליטי

בינה סבג פינקלשטיין

 

        … וְכָל דָּבָר מְעֻלֶּה הוּא קָשֶׁה כְּשֵׁם שֶׁהוּא נָדִיר

        ברוך שפינוזה, אתיקה, מילות הסיום

 

בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (שֶׁלִּי)

לֹא יִהְיֶה עוֹד מְחַבֵּל בְּבֵית הַשֵּׁם

וְלֹא בְּעַזָּה וּבִכְנַעַן

וְלֹא בְּסוֹף כָּל מִשְׁפָּט מְעַשֵּׁן

בְּמִישׁוֹר בִּמְחִלָּה בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים —

וְהָיוּ חֶלְקָם גֵּרִים

וְחֶלְקָם פְּזוּרִים

וְחֶלְקָם קְבוּרִים

 

וְגַם בְּאוֹתָהּ אַחֲרִית

לֹא יִהְיֶה עוֹד בּוֹגֵד בִּיהוּדָה

אוֹ מַלְשִׁין וּמוֹסֵר מִתְבַּיֵּשׁ בְּעַמּוֹ וּמְלַחֵךְ

פִּנְכַּת־יֶפֶת —

כִּי חֶלְקָם יִשָּׁבֵר

וְחֶלְקָם יִגָּמֵר (בּוֹאִי יְלֻדָּה)

וְחֶלְקָם יְנֻצֶּה וְגֻלַּל בְּזֶפֶת

 

הוֹי בְּאַחֲרִית יָמַי

לֹא יִהְיֶה פַּחַד וָפַחַת וּפַח

 

וְלֹא נִרְפֶּה חַלָּשׁ וּמוּג־לֵב מְרַתֵּת

מִסְתַּתֵּר וְשׁוֹתֵת וּמוֹדֶה בַּחֲצִי פֶּה (חֶצְיָהּ שֶׁלָּכֶם)

מְעַוֶּה אֶת פָּנָיו כִּי בְּזֹאת יִבָּחֵן —

וְהָיָה חֶלְקוֹ מְסַקֵּל הַשָּׁמִיר

וְחֶלְקוֹ גּוֹדֵעַ הַשַּׁיִת

נוֹטֵעַ כְּרָמִים וְכוֹבֵשׁ עֲצֵי זַיִת

 

אַחֲרִיתִי אַחֲרִית שֶׁלָּנוּ

לֹא תִּשָּׁבֵר עוֹד לֹא תְּחֻלַּל

לֹא יָנוּס לֵחָהּ

לֹא יָבוֹא בָּהּ (שֹׁד וָשֶׁבֶר)

לֹא תְּקַנֵּן בָּהּ אֵיכָה

כִּי בְּיַד הַנְּבִיאִים אֶשָּׁבַע

וּבְמָתְנֵי חֲגוּרֵי מַלְכוּת —

חֶלְקָהּ בְּיָמַי

וְחֶלְקָהּ לְבָנַי אַחֲרַי

לְבָאֵי בְּסוֹדָהּ וּלְעוֹמְדֵי מִבַּחוּץ

שירה

תקיעות

חנה קרמר

 

אַזְעָקָה שְׁבָרִים אַזְעָקָה

אַזְעָקָה שְׁבָרִים אַזְעָקָה

אַזְעָקָה שְׁבָרִים אַזְעָקָה

 

הָאֵל מִשְׁתַּנֶּה וּמִסְתַּתֵּר

יָשֵׁן עֵר

הוּא בַּדִּמְעָה שֶׁלִּי הָאַדִּירָה הַכַּבִּירָה שֶׁמַּסְתִּירָה

אֶת הַשְּׁבִירָה בְּפַס שָׁקוּף וְחַם

לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא גַּם

 

אַזְעָקָה תְּרוּעָה אַזְעָקָה

אַזְעָקָה תְּרוּעָה אַזְעָקָה

אַזְעָקָה תְּרוּעָה אַזְעָקָה

 

הָאֵל מִסְתַּתֵּר בִּקְלִפַּת אֱגוֹז שֶׁאֲנִי מְקַלֶּפֶת

בַּיָּדַיִם הַשְּׂרוּטוֹת שֶׁאֲנִי שׁוֹטֶפֶת

בְּאַרְבַּעַת הַמְּדוֹרִים הוּא מִתְגַּלֶּה לִי לִפְעָמִים

אַרְיֵה

לִפְעָמִים שׁוֹר לִפְעָמִים נֶשֶׁר לִפְעָמִים אֲנִי אָדָם זָקֵן

אִשָּׁה

לְשֵׁם אִחוּד קֻדְשָׁא

 

אַזְעָקָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה אַזְעָקָה

אַזְעָקָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה אַזְעָקָה

אַזְעָקָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה אַזְעָקָה

 

הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר הַנּוֹרָא

פִּיַּת הַשּׁוֹפָר צָרָה צָרָה

מִן הַמֵּצַר אֲנִי קוֹרֵאת יָהּ יָהּ

עֲנֵנִי שֶׁאַרְגִּישׁ ה—ו—י—ה

עֲנֵנִי שֶׁאַרְגִּישׁ הִתְכַּלְּלוּת

אַחֲרֵי הַהִתְרַשְּׁלוּת אַחֲרֵי הַהִתְפַּצְּלוּת

שֶׁל הַטּוֹב וְהָרַע

 

אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְזִכָּרוֹן

כְּפִי שֶׁיָּצָא אָדָם הָרִאשׁוֹן

וְרָאָה אֶת הַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר

בְּפַסְקוֹל חוֹזֵר

וְהָיָה אֶצְלוֹ נֵס כַּקְּרִיעָה

וְאַחַר נִתְיַשֵּׁן וְשָׁכַח אֶת שֶׁרָאָה

צְלֹף בִּי שׁוֹפָר כַּחֲנִית

שֶׁאֶזְכֹּר, אָנָּא, אֶת אֱמוּנַת הַתֹּם הָרִאשׁוֹנִית

בָּרוּךְ אַתָּה זוֹכֵר הַנִּשְׁכָּחוֹת

 

אָנָּא שֶׁאֶזְכֹּר אֶת הַנֵּס

הָעֵצִים נֵס בְּנֵי אָדָם נֵס הַכּוֹכָבִים נֵס הַשֶּׁמֶשׁ נֵס

הַצִּפּוֹר נֵס הַצַּמָּרוֹת נֵס הַנְּעָרוֹת נֵס הָרוּחוֹת נֵס הַפְּרִי נֵס הַשִּׁיר נֵס

יֵרוּט הַטִּילִים נֵס

 

אַזְעָקָה גְּדוֹלָה

שירה

אל תזמין אותי

עידן זילברשטיין

נוֹלַדְתִּי לְתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה.

זָרְקוּ אוֹתִי לַמַּיִם בְּשִׁעוּרֵי שְׂחִיָּה.

בְּשִׁעוּרֵי נַגָּרוּת דָּפַקְתִּי לְעַצְמִי,

אֶצְבַּע אַחַת בְּכָל שִׁעוּר.

עֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת דְּפוּקוֹת הֶחֱזִיקוּ

מַחְבֶּרֶת מְיֻתֶּרֶת שֶׁל שִׁעוּרֵי

כְּמוֹ-אֶזְרָחוּת.

אַחֲרֵי הִתְעַמְּלוּת בְּמִסְדַּר בֹּקֶר,

נוֹלַדְתִּי לְשִׁירַת הַהִמְנוֹן הַנָּכוֹן.

כָּל כָּךְ נָכוֹן

הַהִמְנוֹן הַנָּכוֹן שֶׁדִּבֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ.

הַנֶּפֶשֶׁלִּי חִפְּשָׂה עָלִים שֶׁנּוֹשְׁרִים

בַּמִּקְצָב שֶׁל הָרוּחַ.

הָיְתָה לָהּ שִׁירָה מִשֶּׁלָּהּ, לָרוּחַ.

בְּשִׁעוּרֵי מַקְהֵלָה שַׁרְתִּי

שִׁירֵי מוֹלֶדֶת צְבוּעִים בַּצֶּבַע הַנָּכוֹן.

אֶת שִׁירֵי הַמְּשׁוֹרֵר הַלְּאֻמִּי

לָמַדְתִּי בְּעַל-פֶּה כְּמוֹ לוּחַ הַכֶּפֶל.

נוֹלַדְתִּי לִתְהוֹת אִם הַמְּשׁוֹרֵר

רָצָה לִהְיוֹת לְאֻמִּי.

אֵדִים שֶׁל הַמִּלִּים שֶׁלּוֹ פָּרְחוּ

מִתּוֹךְ הַזֵּעָה בַּתִּלְבֹּשֶׁת הָאֲחִידָה.

 

אַל תַּזְמִין אוֹתִי אִם אַתָּה מַאֲמִין בְּתִלְבֹּשֶׁת אֲחִידָה בָּאֶפְשָׁרוּת הַיְּחִידָה בְּרַעֲיוֹן הַבּוֹדֵד הָאֶפְשָׁרִי.

אַל תַּזְמִין אוֹתִי לַאֲרוּחַת הַשְּׁחִיתוּת לְמוֹרֶשֶׁת הַקְּרָב לְסִפּוּרֵי הַגְּבוּרָה עַל רֶצַח מִשִּׁעוּרֵי הַמּוֹלֶדֶת.

לְשִׁירַת הַהִמְנוֹן

לַמִּסְדָּר

לְשִׁירֵי הַלְּאֹם בַּצִּבּוּר

אַל תַּזְמִין אוֹתִי.

                                                     

                                           אֲנִי

                                                          לֹא אָבוֹא

 

אֲנִי

הַיַּלְדוּת שֶׁלִּי

מָתְחָה אוֹתִי כְּמֵיתָר

אוֹתוֹ אֲנִי מַרְכִּיב שׁוּב וָשׁוּב

עַל הַגִּיטָרָה הַקְּלָאסִית מִסְּפָרַד

שֶׁאַבָּא קָנָה לִי בְּגִיל שֶׁבַע

שירה

המשורר העברי הראשון בספרד מאז הגירוש (או: ספרד, ענייני עבודה)

 

וּבְכֵן, 

לֹא הִגַּעְתִּי עַד הֲלוֹם 

לִכְתֹּב עַל הָא וְעַל דָּא 

לֹא הִתְכַּנַּסְנוּ כָּאן הַיּוֹם

לְהִתְפַּלֵּשׁ בִּסְחִי 

לְפַטְפֵּט בֵּיצִים עַד הַבִּרְכַּיִים   

לְהַדְהֵד קוֹלוֹת פְּנִימִיִּים 

שֶׁאֵין לָהֶם שָׁמַיִם.

בָּאתִי – 

לְהַחְזִיר עֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ

לִסְגֹּר חֶשְׁבּוֹן עִם אִיזַבֶּל הַמַּלְכָּה 

לְסוֹבֵב בְּתוֹמָאס דֶה טוֹרְקֵמָדָה

חֶרֶב אַחֲרוֹנָה 

לְוַודֵּא הֲרִיגָה

 

שֶׁל מִי

שֶׁסִּמְּנוּ

שֶׁשָּׂרְפוּ

שֶׁאָנְסוּ

שֶׁרָדְפוּ  

שֶׁגֵּרְשׁוּ 

דּוֹמְמִים כָּעֵת בָּאֲדָמָה

 

עַל כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַגָּדוֹל 

אֶת כַּף הַקֶּלַע אֶחֱצֶה          

וְאֶנְחַת בְּמַכְתֵּשׁ Abenezra

לַחֲזוֹת בְּנִסְתְּרוֹת הַכּוֹכָבִים  

לְאָן שֶׁיִּגְזְרוּ עָלַי לִנְדֹּד – 

שָׁם אֶהְיֶה.

 

כְּשֶׁאַשְׁלִים אֶת מְלֶאכֶת חַיַּי 

יָטִיסוּ אֶת גּוּפָתִי בְּטִיסַת צַ’רְטֶר

וְיַטְמִינוּ בִּצְפַת.

שירה

נוגדנים

ניקולא יוזגוף אורבך

אֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיס אֶת הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי

אֵין הוּא מְאוּמָה מִלְּבַד נְגִיף אַרְכָאִי מֻחְלָשׁ

שֶׁהֻחְדַּר לְקִיּוּמוֹ שֶׁל הָעָם הַיְּהוּדִי

בְּכַוָּנָה לְהָמִיר צִבְיוֹנוֹ.

אֵין הוּא מְאוּמָה מִלְּבַד אוֹפּוֹזִיצְיָה

לַמַּעֲרֶכֶת הַחִסּוּנִית הַלְּאֻמִּית שֶׁהִתְחַשְּׁלָה

מֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת

מִפְּנֵי טַפִּילִים מִסּוּגוֹ שֶׁהָיוּ וְאֵינָם עוֹד.

 

כָּל אֵימַת שֶׁקְּבוּצַת פָּרָזִיטִים מְכַרְסֶמֶת

בַּגּוּף הַלְּאֻמִּי, תוֹבַעַת לְעַצְמָהּ נְכָסִים לֹא לָהּ

מְשַׂגְשֵׂג הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי, וְהַכֹּל חָשִׁים

בְּחִילוֹת, צְמַרְמוֹרוֹת, כְּאֵבֵי רֹאשׁ, רִפְיוֹן וְחֻלְשָׁה מַעֲרַכְתִּית.

הַכֹּל לְמַעֵט נוֹגְדָנֵי הַגּוּף הַלְּאֻמִּי, שֶׁכְּבָר הֻרְגְּלוּ בִּסְקַנְדָּלִים וִירוֹלוֹגִיִּים

שֶׁכְּבָר חִסְּנוּ אֶת הַגּוּף הַלְּאֻמִּי מִפְּנֵי הִתְפָּרְצוּיוֹת וִירָאלִיּוֹת חֲמוּרוֹת יוֹתֵר

וְכָךְ נָהֲגוּ מֶשֶׁךְ דּוֹרוֹת, מוּל כָּל אִיּוּם לְכֶשֶׁל מַעֲרַכְתִּי, לְמִן לֵדָתוֹ וְעַד קֵץ הַיָּמִים.

 

וּבְכָל זֹאת, אֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיס אֶת הַסּוֹצְיָאלִיזְמוּס הַיִּשְׂרְאֵלִי,

בְּרַם אֵין בְּכָךְ צֹרֶךְ, שֶׁהֲרֵיהוּ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר

נְגִיף מֻחְלָשׁ שֶׁל מַחֲלָה שֶׁחָלְפָה,

שֶׁרַק שְׁיָרִים סוֹרְרִים נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה

כְּגַלְעֵד לְרִפְיוֹן הַגּוּף הַלְּאֻמִּי בִּימֵי קֶדֶם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאומיות

Share

Yehee — Political Poetic Journal