יהי - כתב עת פואטי-פוליטי

שיח משורר – עם יהודה ויזן

על אף שקשה לתמצת את פועלו של יהודה ויזן, אקדים בכל זאת כמה מילים. כבר בגיל 21 הקים כתב עת לשירה בשם ׳כתם׳, בהמשך יצר לעצמו שם של מבקר חריף וב־14 השנים האחרונות הוא עורך ביד רמה את כתב העת ׳דְחק׳ שייסד. באמתחתו שישה ספרי שירה. ׳ספר אמצעי׳ התפרסם השנה בהוצאת בלימה.

ביום ראשון, 28.12.25 בשעה 19:00 יערך מפגש של חבורת ׳בגדולות׳ בבית אצ״ג על שיריו של יהודה ויזן, שם דבר בעולם השירה. לקראת האירוע, שלחתי אליו שאלות וזכיתי ממנו למענה יסודי. הנה הצצה לכמה מתשובותיו המחכימות: את רגע קבלת השיר מכנה ויזן ״טרנסצנדנטי״, כזה שלא ניתן לזמנו. עם זאת הוא אינו סבור ״שהשליחות של המשורר היא להיות נביא, ממש לא״. למשורר המתחיל הוא מציע ״לא להעמיד פנים״ ולא לחטוא בהתפשרות על שירתו כי ״הפשע הפואטי אינו משתלם״. על אילו פרויקטים הוא עובד כרגע? מה הוא טעמו בקולנוע? אילו שורות משיר שלו הוא אוהב במיוחד? כל זאת ועוד בשו״ת שלפניכם.

1) בשירך הסאטירי כתבת על עצמך ״אתה מעין נביא שלא רוצה לבוא״. מה יחסך לשירה כנבואה? האם יחסך זה לשליחותו של המשורר השתנה עם השנים?

השורה שציטטת היא שורה שמזדהה עם יונה הנביא. אך אני באופן אישי לא סבור שהשליחות של המשורר היא להיות נביא, ממש לא. מה שכן, וזה לא השתנה וכנראה גם לא ישתנה, רגע קבלת השיר הוא רגע טרנסצנדנטי. אין לי מושג מאיפה הוא בא ומתי ואם בכלל יבוא השיר הבא וזה לא תלוי בי. אני רק יכול להכשיר את הכלי כמה שיותר טוב לקבלת החומר ולרגע הקבלה. התקופות הללו, בין שיר לשיר, הן תקופות לא פשוטות. ואני, על כל פנים, לא יכול פשוט לשבת ולכתוב שיר. אז אני מתרגם במקום. בימים אלה אני עובד על שיר שהוא מעין ״תשובה״ לשירו של טשרניחובסקי ׳יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר׳. אצלי הוא נפתח בשורה ״יוֹם בּוֹ אֲנַחֵשׁ שִׁיר״. מצד שני, ניחוש הוא איסור מדאורייתא, אז אולי זו לא ממש נבואה.

2) הפואמה החשובה שלך ״נבואת אבן שם הגלילי״ (בשמה המקוצר) עוסקת בנפילתה של אירופה והיא הקדימה בחודשיים את התרגום ל׳כניעה׳ של מישל וולבק. האם הפיגוע בהיפר כשר היווה טריגר לנושא שממילא יש להניח העסיק אותך תקופה ארוכה? מה הניע אותך לכתוב אותה?

האמת היא שאיני קורא דברים כמו וולבק וגם לא ממש זכרתי את הפיגוע בהיפר כשר. למעלה מכך, מעולם לא הייתי באירופה, או בכלל בחוץ לארץ. כמו וולך ״חוץ לארץ באה אלי״, אני רואה מה קורה בעולם, אני משוחח עם אנשים, מקשיב, מתבונן, אוסף רשמים ומחשבות ובעיקר צובר תחושות. יכול להיות שקיבלתי מידה מסוימת של ״הרשאה״ (מבלי לאמץ את הנוסח או הנימה) מהנבואות של ויליאם בלייק (אחת מהן נקראת ׳אירופה׳). אך כאמור, אני לא יודע מאיפה השיר בא, יש הבדל גדול בין הרשאה להשראה.

3) באופן אידיאלי, מה צריך להיות תפקידו של המשורר בישראל של ימינו?

באופן אידיאלי תפקידו הוא לכתוב שירים טובים.

4) עד כמה עורכי כתבי העת מעצבים את השירה הנכתבת בישראל?

כיום? ההרגשה היא שכמעט אין להם השפעה. לא מזמן עוד הייתה, בין 2005 ל־2010. אבל היום כתבי העת הם כמו סירות הצלה קטנות. לא יותר מזה. אבל אין לדעת, אולי במבט לאחור חשיבותם תתברר כמכרעת.

5) כיצד תשכנע משורר לא להתפשר על שירתו, וכפי שטען ויקטור הוגו, להתעלם מרחשי הקהל, ולדבוק במלאכתו האצילה: ״להביא להזהרת המחר״?

בית מתוך השיר ״תפקיד המשורר״ (בתרגום שלי, מ"ק):

הַמְּשׁוֹרֵר בִּימֵי כְּפִירָה וּמִינוּת
עוֹמֵל לְמַעַן זְמַן כָּל־כָּךְ מֻפְלָא.
אוּטוֹפִּיסְט עִם לֹא מְעַט שְׁאַפְתָּנוּת,
רַגְלָיו שֶׁלּוֹ כָּאן, מַבָּטוֹ נִשָּׂא.
הוּא אֲשֶׁר מוּרָם מֵעַל כָּל רָאשִׁים
בְּכָל זְמַן שֶׁהוּא, כְּמוֹ נְבִיאִים,
בְּיָדוֹ, אֲשֶׁר נוֹשֵׂאת כָּל דָּבָר,
חַיָּב, אִם יְשַׁבְּחוּ אוֹ יִגְעֲרוּ,
כְּמוֹ אֲבוּקָה אֲשֶׁר יְנַעֲרוּ,
לְהָבִיא לְהַזְהָרַת הַמָּחָר.

נדמה לי שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להראות לו מה קרה ומה קורה למשוררים שהתפשרו. יש לא מעט דוגמאות ויש גם כל מיני סוגים של פשרות. בספרי השני, ׳מבוא לאסתטיקה קלה׳, ישנו שיר (לא מוצלח במיוחד) שנפתח בשורה (המוצלחת למדי): ״הַפְּשָׁרָה יָפָה לַמִּתְפַּשְּׁרִים חֲצִי״. נדמה לי שאפשר להראות לו שהפשע הפואטי אינו משתלם. מצד שני, מי שמוכן להתפשר, או שוקל להתפשר, בדרך כלל אינו שווה את הטרחה.

6) טור או קופלט המסבים לך גאווה על שכתבת אותם:

אני לא יודע אם גאה היא המילה הנכונה, אני אוהב הרבה דברים שכתבתי. לא נעים כל כך לבחור. בספרי האחרון, בשיר שעוסק באיש החופר, ישנו רצף שאהוב עלי במיוחד:

״פְּרָקַי קָשִׁים, שְׁרִירַי מְרֻשָּׁשִׁים,
אֲנִי נִפְקָק בְּאֶלֶף קִרְקוּשִׁים בְּכָל תְּנוּעָה
אֲנִי נִפְרָק וּמִתְאַחֶה
אַךְ לִפְרָקִים הָאִחוּי מִתְאַחֵר
וַאֲנִי מַחֲלִים לְאַט
וּמְשֻׁנֶּה
וְשָׁב אַחֵר.״

7) במה אתה צופה בקולנוע? הרחב קצת על הטעם שלך.

לא אוהב קולנוע. אחרי שהרסו את ׳דוקטור הוּ׳ אני צופה בעיקר בסדרות אנימה יפניות ונרדם מול סדרת הארכיאולוגיה הבריטית Time Team, בהנחייתו של טוני רובינסון (המוכר בעיקר כבולדריק מ׳הפתן השחור׳). זה הכל.

8) השנה היא 1993, הבולס או הניקס?

למרות שהיו לי אז את נעלי הפטריק יואינג של ריבוק עם הלשונית המתנפחת (ה-Pump) – הבולס.

9) סלנג שאזנך אינה מוכנה לסבול:

עושה שכל.

10) מה מעצבן אותך יותר? לגלות שהכדורסל לא מנופח ושכחת משאבה או ביקורת שלילית?

באופן כללי קשה מאוד לעצבן אותי. אבל לשאלתך, לא שיחקתי כדורסל כבר שנים וביקורת שלילית לא מפריעה לי כלל. הדברים היחידים שמתסכלים אותי קשורים בהתחזות, יומרה ריקה, שקר וכו׳.

11) השלם ביקורת שלילית היא ביקורת…

שאם היא כתובה היטב ובאופן מנומק, יכולה להיות הזדמנות פז עבור משורר לבחון מחדש אלמנטים מסוימים בשירתו. זו הזדמנות ללמוד ולהשתפר. לפעמים זו הזדמנות עבור השדה הספרותי כולו.

12) עם איזה סופר או משורר ישראלי בין החיים היית יושב לקפה? (אותה שאלה לגבי המתים)

זו שאלה קשה מדי, יותר מדי שמות קופצים לראש.

13) הקללה האהובה עליך?

אני לא ממש מקלל. לפעמים ״גרפומן חרוף״ כשזה קשור לספרות, גם ״יש לך בינה של אתרוג״ נפלט לי פעם או פעמיים. כשהיינו ילדים היינו מתחרים לפעמים בין בני־הדודים בקללות נוראיות, אז שלי הייתה ״שתזכה לחיים ארוכים אבל עיוור ומשותק״.

14) קיבלת שטח פרסום יקר ערך בעיריית תל אביב, איזה שיר שלך תפרסם?

לא הייתי מפרסם שיר על שלט חוצות. זה לא מקום לשירה.

15) ספר על פרויקט המעסיק אותך בימים אלו.

כמו תמיד אני עובד על כמה פרויקטים במקביל. על כרך חדש של ׳דחק׳, ועל לא מעט ספרים. כרגע מעסיקים אותי שלושה שצריכים לצאת בקרוב. ׳על היפה והנשגב׳ מאת אדמונד ברק בתרגום אביעד שטיר (עם הקדמה של אסף שגיב), ה׳הקדמה להרצאות על האסתטיקה׳ מאת גאורג וילהלם פרידריך הגל בתרגום רעייתי האהובה מיכל סגל ו׳תגליות׳ מאת בן ג׳ונסון בתרגומו של יותם בנשלום. יש עוד איזה שלושה ארבעה ספרים נוספים. ועוד הרבה תוכניות. לא חסרה עבודה. אני גם מנסה לכתוב פה ושם.

16) האם קראת לכלבך על שם דמות ספרותית? ואם כן, האם זה פקח?

לכלב שלנו קוראים טוביה. אשתי הציעה את השם, אני קיבלתי. אנשים מבוגרים שואלים אם זה על שם טוביה החולב, אנשים צעירים שואלים אם זה בגלל סבא טוביה, אבל קראנו לו ככה כי הוא פשוט טוב.

17) המבורגר או סטייק?

סטייק.

18) מאכל אהוב ומאכל שנוא? (לא חייב לגלות מה זה מה)

בסיסה, במבה.

19) קבוצת כדורסל אהובה:

פעם מכבי. היום רואה רק את יוקיץ׳ ואבדיה.

20) כשבאים לך רעיונות, מה אתה עושה כדי לזכור אותם?

לפעמים כותב במחברת או בקובץ וורד פתוח. אבל ברוב המקרים אני מנסה להתעלם מהם או לראות אם אשכח אותם. ואם אני זוכר אותם או אם הם מציקים לי וחוזרים שוב ושוב, אז אני כבר יושב לכתוב.

21) טיפ אחד למשורר מתחיל:

אל תעמיד פנים.

22) מה אתה קורא כרגע לפנאי? (אתה קורא בכלל לפנאי?)

אני לא יודע מה זה לקרוא לפנאי. אני לומד מכל מה שאני קורא. אבל כן יש את החומרים שעליהם אני עובד ויש ספרים שאני קורא, בדרך כלל בשירותים, להנאתי. כפי שציינתי במכתם בספרי האחרון ״כל פיפי שיר / כל קקי סיפור״. יש לי מדף בשירותים והספרים כל הזמן מתחלפים. כרגע אני נהנה מאוד מספרו של ידידי המנוח והגאון המופלג עמינדב דיקמן זצ״ל, ׳אלגיות לטיניות מראשיתן ועד המאה העשרים׳. איזו אבידה נוראית לספרות העברית.

לצפייה ביצירה

הנבואה - גיליון יהי 07

אַבְרָהָם מְחֻבָּר לִמְכוֹנַת דִּיאָלִיזָה. נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ שֶׁל צַנֶּרֶת רְפוּאִית וְחַמְצָן וְהַכֹּל. שְׁנֵי רַבָּנִים שָׁם אוֹמְרִים אַבְרָהָם זֶה אָסוּר. וְצָרִיךְ עִיּוּן אַבְרָהָם וּמוּכָח לְהֶדְיָא בִּסְעִיף קָטָן וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק אַבְרָהָם וְיֵשׁ לְדַקְדֵּק
הַיּוֹם מְנַתְּחִים בְּלֶיְזֶר יִצְחָק. קַרְנִיּוֹת חֲדָשׁוֹת.
רָאִיתָ בַּחֹשֶׁךְ הַכֹּל.
עַכְשָׁו הַסַּנְוֵרִים.
מְעַט וְרָעִים יַעֲקֹב. כָּל הַצֹּאן שֶׁבָּעוֹלָם. וְיוֹצְאֵי יְרֵכַיִם. מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנִים וְדִבַּרְתָּ עִם מְלָכִים וּמַלְאָכִים וֶאֱלֹהִים. מְעַט וְרָעִים.
מֹשֶׁה. הַיּוֹם כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ זְמִינָה בִּקְלִיק. וְכֻלָּם קַלֵּי פֶּה וְחַדֵּי לָשׁוֹן וְכָל הַתּוֹרָה זְמִינָה בִּקְלִיק.
אַהֲרֹן אֶפְשָׁר הַיּוֹם בָּאֵי אַי לַעֲשׂוֹת עֵגֶל וּלְהַדְפִּיס אוֹתוֹ בִּתְלַת מֵמַד וְלֹא צָרִיךְ נֶזֶם שֶׁל אַף אַחַת אַהֲרֹן. אֲפִלּוּ לֹא יְבַקְּשׁוּ מִמְּךָ.
יוֹסֵף תִּשְׁמַע כְּבָר אַלְפַּיִם עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים שֶׁל שָׂבָע. אוּלַי לֹא צָרִיךְ אוֹתְךָ יוֹסֵף. הַבּוּרְסָה שׁוּב עוֹלָה.
דָּוִד. מְשִׁיחִי אֶחָד. תִּתְבַּיֵּשׁ.

לצפייה ביצירה

אתם של ישראל?

ידידיה גזבר

לצפייה ביצירה

טרור יהודי

אמונה סונז

לצפייה ביצירה

הכי פופלאריים

היצירות האהובות ביותר באתר יהי

1 2 3 4 5

6 7 8 9 10

אמנות חזותית

אסמרה

ורד ניסים

לצפייה ביצירה

שירה

זה וזה

חנה קרמר

אַתְּ אוֹמֶרֶת לִי כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נוֹסְעוֹת בַּכְּבִישׁ הַמְּפֻתָּל

אוֹמֶרֶת זֶה וְזֶה וְזֶה אַתְּ רוֹאָה וּמַצְבִּיעָה גַּם זֶה

וְזֶה וְזֶה וְזֶה וְזֶה יִהְיוּ שֶׁלָּנוּ

כָּאן בִּמְקוֹם הַכְּפָר

הַמְּכֹעָר יָגוּרוּ מִשְׁפָּחוֹת

וִילָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בְּמֶרְחַקִּים בְּמֶרְחָבִים וְכוֹכָבִים בָּרָקִיעַ הוֹלְכִים בֵּינוֹתַיִם

מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַנֶּהְדָּר מָלֵא מַיִם

וּשְׁתַּיִם גְּדוֹתַיִם לַיַּרְדֵּן מִשְּׁנֵי עֶבָרַיִּים

גּוֹלָן וְגִלְעָד וּבָשָׁן וּמוֹאָב וְשׁוֹמְרוֹן וְשָׁרוֹן וַעֲרָבָה וְעַזָּה וְזֶה סִינַי זֶה סִינַי

עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל אָמַר אדנ-י

גַּלְגַּלֵּי עֵינַי מִכָּאן לְכָאן עַל הַשְּׁלָטִים הָאֲדֻמִּים : הַכְּנִיסָה לַיִּשְׂרְאֵלִים אֲסוּרָה

עֲבֵרָה

נוֹרָא

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ בּוֹאִי נִבְרַח בַּחֲצִי הַלַּיְלָה אֶל מֵעֵבֶר לַשְׁלָטִים

אֶל הַטְּרָשִׁים הַוָּאדִיּוֹת אֶל הַלְּבָנוֹן וְהַמִּדְבָּר

הַיָּם הַגָּדוֹל וְכָל הַשְּׁאָר

נִשְׁכָּב פְּרוּשׂוֹת יָדַיִם פְּשׁוּטוֹת רַגְלַיִּים

נִהְיֶה אֲרֻכּוֹת וּרְחָבוֹת כְּמוֹ גּוּלִיבֵר כְּמוֹ עוֹג

כְּמוֹ חוֹנִי נָעוֹג

עִגּוּל

לְכָל הָרוּחוֹת. כָּל הַלַּיְלָה גַּפֵּינוּ כְּחוּט בְּצוּרַת גְּבוּל

נֶאֱזֹק אוֹתָנוּ אֵלֶיהָ וּנְנַשֵּׁק לָהּ וְנִלְהַט, וְנִנְשֹׁם בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְנִנְשֹׁם בַּלָּאט וְלֹא נְוַתֵּר עַד שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר

מִמֶּנָּה

הַכֹּל אֶל קִרְבֶּנוּ וְלֹא עוֹד

וְאַיֶּלֶת הַשַּׁחַר תָּבוֹא, וּמְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ יִתְעוֹרֵר בָּאֹפֶק יַעֲמֹד

וְאַתְּ תַּגִּידִי לִי תִּבְחֲרִי רַק תִּבְחֲרִי בַּיִת זֶה

אוֹ זֶה אוֹ זֶה. עַכְשָׁו הַכֹּל שֶׁלָּנוּ כְּבָר לָנוּ כְּבָר חָלַמְנוּ כְּבָר פָּסַעְנוּ כְּבָר חָטָאנוּ וְתִקָּנוּ וְסִיַּמְנוּ לְבָרֵר אֶת הַנִּיצוֹצוֹת

אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת

לַחְפֹּר בְּאֵרוֹת

לִבְקֹעַ נִקְבּוֹת זוֹהֲרוֹת

אַחֲרֵי הַמְּרִיבוֹת נִשְׁכָּבוֹת הָאֲהָבוֹת

וְנֵלֵד אֶת הַתִּינֹקֶת הַיְּפֵהפִיָּה וְנִקְרָא לָהּ בִּשְׁמָהּ

רְחוֹבוֹת

וְהִיא תְּהֵא מְבֻתֶּרֶת מְקֻמֶּטֶת וְשׁוֹתֶתֶת אֵימָה

וּתְהֵא רַכָּה וַחֲלָקָה וּמוֹשֶׁכֶת מֵימֵי אֲדָמָה

מֵימֵי כָּל הַתְּהוֹמוֹת

תֶּאֱסֹף בְּגֻמּוֹת, בָּאַדָמוֹת

בָּלֵס, בִּדְיוּנוֹת, בְּסַלְעֵי הַכֻּרְכָּר

בַּטׇּרָה רֹסָה, בַּמִּדְבָּר

בּוֹלַעַת הַכֹּל אֶל רֵחֶם אֲדֻמָּה

תְּהֵא שְׁקוּפָה וְיָפָה שׁוֹטֶפֶת אֶרֶץ שְׁלֵמָה

אֶל אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה

הַלְלוּיָהּ

לצפייה ביצירה

ציירו וצרו כאן!

לנקדן השירה ולמשלוח יצירות

יצירות לפי נושא >> לחצו כאןלמשלוח יצירות לגליון הנבואה >> לחצו כאן

אמנות חזותית

ירושה, כיבוש

קרן טייב

לצפייה ביצירה

שירה

אח, כיבוש

בינה סבג פינקלשטיין

כִּי לָךְ יִקָּרֵא חֶפְצִי בָהּ וּלְאַרְצֵךְ בְּעוּלָה

כִּי חָפֵץ אֲדֹנָי בָּךְ וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל

ישעיהו סב, ד

גּוּרוּ לָכֶם גְּבוּלוֹת

אַנְשֵׁי דֵּעוֹת נְכוֹנוֹת מוּכָנוֹת

אוֹנְנוֹת דַּוְקָנוֹת

סַפְקָנוֹת

לֹא אִתְּכֶם אֲתַנֶּה עֲלִילוֹת

אֻמְלְלֵי הֶגְיוֹנוֹת סוֹטֵי חֶשְׁבּוֹנוֹת

כִּי לְךָ לְחֶנְנָהּ צִיּוֹן אַלְמָנָה

בְּבִיאָה שֶׁל מִצְוָה שֶׁל עוֹנָה בִּזְמַנָּהּ

בְּבִגְדוֹ בְּבִגְדָּהּ בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

גּוּרוּ מִפְּנֵי בּוּשָׁה

יוֹשְׁבֵי תְּקָנִים כְּנוּעֵי הֲמוֹנִים

כַּסּוּ פָּנִים

קְטַנִּים

לְנֹכַח אִשָּׁה לְאֹרַח תְּחוּשָׁה

עַל אֵין אוֹנִים בִּסְדִינִים לְבָנִים

כִּי לְךָ שְׁכִינָה וְיִחוּד שׁוֹשַׁנָּה

בְּכִבּוּשׁ בְּעִילָה בְּגַן וְעֶדְנָה

בִּפְקִידַת עֲגוּנָה יוֹשְׁבָה אֲנִינָה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

גּוּרוּ עַל מֶרְחָב גּוֹהֲרֵי עַל מַפּוֹת

לוּ הָיוּ כְּזוֹנוֹת

מְפֻרְכְּסֵי בִּתְרוֹנוֹת אוֹחֲזֵי בִּקְרָנוֹת

בּוֹגְדָנוֹת

בְּכַפּוֹת יְחֵפוֹת בְּעָלִים לִתְרוּפוֹת

כְּבָר הָיוּ נַעֲנוֹת

כִּי לְךָ מָשָׁל וּלְךָ שְׁנִינָה

לְכוֹתְבֵי שִׂטְנָה גּוֹדְרֵי מְדִינָה

דּוֹחֲקֵי אֱמוּנָה נוֹשָׁנָה לַפִּנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

גּוּרוּ תוֹפֵל וְשָׁוְא הַבְטָחוֹת

אֶרֶץ לָהֶם כְּמִלּוֹת בְּתַשְׁבֵּץ

אוֹמְרֵי עַד פֹּה תָּבוֹא וּפֹה תִּתְקַבֵּץ

תִּתְכַּוֵּץ

תְּבַצְבֵּץ

בְּנֵי שְׁפָחוֹת רַקָּחוֹת טַבָּחוֹת

פְּצוּעַ דַּכָּא לַפֶּתַח רוֹבֵץ

כִּי לְךָ רִנָּה וְחֶדְוַת חֲתֻנָּה

בְּשִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִּינָה

בִּימִין אֲדֹנָי נֶטַע כַּנָּה

נָא כָּל מִדָּה נְכוֹנָה

לצפייה ביצירה

אוכל נפש

עמיחי חסון

לצפייה ביצירה

הדין והחשבון

רונן שובל

לצפייה ביצירה

אמנות חזותית

נשר המדבר

מירה מיילור

לצפייה ביצירה

שירה

כתום כתום כתום

ארי יארמיש

כָּתֹם כָּתֹם כָּתֹם. כָּל הָאָרֶץ כָּתֹם.

הַמֶּחְדָּל הַגֵּרוּשׁ הַנְּקָמָה. דַּחְפּוֹר מוֹרִיד בַּיִת מוֹרִיד מוּצָב מוֹרִיד גָּדֵר מוֹרִיד בַּיִת. בַּיִת הָרוּס שָׁבוּר שָׂרוּף. דְּמָעוֹת בַּכִּכָּר בַּמַחְסוֹם בַּצְּמָתִים. אַחִים לֹא מַפְקִירִים לֹא מְגָרְשִׁים לֹא יְשֵׁנִים בַּלַּיְלָה מִפַּחַד הָאוֹיֵב. דְּגָלִים עוֹטְפִים גּוּפִים רוֹעֲדִים. מִתַּחַת לַדֶּגֶל שַׁכְפָּ"ץ, מִתַּחְתָּיו קֶבֶר עָקוּר, מִתַּחְתָּיו תַּלְתַּל זָהָב בּוֹדֵד. דֶּגֶל בְּחֲצִי הַתֹּרֶן, חֲלָלִים עַל אַדְמָתָם, חֲלָלִים נֶחְפָּרִים מֵאַדְמָתָם, אַדְמָתָם חוֹפֶרֶת חֲלָלִים, אֲרוֹנוֹת שׁוֹתְקִים. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן. נִשְׁכַּבְנוּ, נָפֹצְנוּ, נַסְנוּ. שׁוּבָה ה'. נָשִׁיב אֶת כֻּלָּם, עַד הָאַחֲרוֹן, עוֹד נַחֲזֹר עוֹד נָשׁוּב. הַשָּׂטָן צוֹחֵק, סוֹחֵר בְּגוּפוֹת, בְּקִבְרֵי אַחִים וַאֲחָיוֹת, אֲרוֹנוֹת שׁוֹתְקִים. קְבָרִים פְּתוּחִים בִּשְׁמֵי הָעֶרֶב. מַקֵּל הַנְּדוּדִים נִטַּל שׁוּב. גּוּף נִשְׁחַט עַל אַדְמָתוֹ, שָׁבַת הַשֶּׁמֶשׁ הַכְּתוּמָה. תָּמָר זָהֹב נוֹפֵל שָׁדוּד מֵרָאשֵׁי הַדְּקָלִים הַזּוֹהֲרִים. הַכְּתֹבֶת הָיְתָה עַל הַקִּיר שֶׁל הַבַּיִת, הַהוּא הֶחָרוּב. מְחִיר הַשָּׁלוֹם, מְחִיר הַשְּׁפִיּוּת, מְחִיר הָעִוָּרוֹן. לֵב נִשְׂרַף שׁוּב. לֹא נִשְׁכַּח וְלֹא נִסְלַח.

כָּתֹם כָּתֹם כָּתֹם. כָּל הָאָרֶץ כָּתֹם.

15.8.2005 / 26.2.2025

לצפייה ביצירה

שירה

ארץ ירדן וחרמונים

אלחי סלומון

לחיילינו העומדים מנהר ועד נהר

אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, הַר מִצְעָר
יִשְׂרָאֵל בָּלַע לְשׁוֹנוֹ וְהִתְקַפְּלָה לוֹ
שֶׁכָּל אַרְצוֹ גְּלוּלָה תַּחְתָּיו
שֶׁאֲבָנֶיהָ חַרְבוֹת בַּרְזֶל
וּבַהֲרָרֶיהָ נְחֹשֶׁת מִנְעָלֵךְ.

אֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים
שְׁפוּכִים הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נִטָּיוּ
וְאֵין שָׂפָה לַסִּיר שֶׁלָּנוּ, וּפְנֵי לוֹעוֹ מִפְּנֵי צָפוֹנָה
נַחֲלָה עַד בְּלִי דַּי
וְהָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת כְּמוֹ זְכִירָה מְאֻבְטַחַת
אֵיזֶה יַבֹּק קָשׁוּר עַל קְצֵה הַנַּעַל
כְּמוֹ קוֹנְסֶפְּצִיָּה שֶׁכָּלָה כִּלְחָהּ וְהִיא חָפְשִׁי יָהּ
שָׁבוּ גְּבוּלוֹת לִגְבוּלָם, נִקְבָּעוּ

גְּבוּלוֹת בִּגְבוּלָם
אַרְצֵנוּ, עֵבֶר, יַרְדֵּן מֵעֵבֶר חֶרְמוֹנֵיהַ
מִדְבָּרִית וְגַם תִּהְיֶה פּוֹרַחַת, גַּם נֻקְשָׁה וּנְחוּשָׁה
הַטַּל יוֹרֵד
עַל הַרְרֵי בֵּית סוּרְיָה
כִּפּוֹת שְׁלוּגוֹת עוֹמְדוֹת עַל אֹפֶק וּכְבָר מֵאָחוֹר
הָעֵינַיִם שֶׁל הַמְּדִינָה הַחֲדָשָׁה צוֹפִיּוֹת
רַק שֵׁבֶט בֶּדְוִי קָטָן סוֹבֵב עַל אֶרֶץ, בּוֹאוּ בְּשָׁלוֹם קֵדְמָה
אֶל אֶרֶץ לְלֹא עַם, עַם שֶׁל אֶרֶץ, אֶרֶץ לְעוֹלָם
הִיא לָנוּ אֵם וְאָנוּ הַוְּלָדוֹת, לָאָרֶץ
שְׁתֵּי גָּדוֹת.

פַּאֲתֵי בַּגְדָּד, תַּדְמֹר
בָּבֶל וִירוּשָׁלַיִם כְּבָר נוֹשְׁקוֹת
הָאָרֶץ הִתְפַּשְּׁטָה
עַל כָּל הָאֲרָצוֹת
קַו "מְדִינוֹת" אֲשֶׁר מָתְחוּ קוֹלוֹנְיוֹת, סַרְגֵּלִים הֻטְּלוּ אֵין חֵפֶץ
עַל מַטְלִיּוֹת חוֹלוֹת
נִמְחֲה
וְאַבְרָהָם מַסְכִּים
עַכְשָׁו חוֹתְמִים –
הָלְאָה גְּבוּלוֹת אָוּשְׁוִיץ, קִמּוּרֵי הַנַּעֲרָה, צָרִים –
אִימְפֶּרְיָאלִיסְמוֹס, נֶהֶנְתָנִים
רִיתְמוּס מֶרְחָבִים, מֶרְחָבִים – – –

לצפייה ביצירה

אמנות חזותית

עם ישראל פאפאייס!

אלחנדרו גלאט

לצפייה ביצירה

שירה

שיר מלחמה

ידידיה ונגרובר

מַלְכוּת בֵּית דָּוִד שֶׁנָּפְלָה

עוֹד תָּקוּם וּתְהִי לְגָאוֹן

וְעַם מְדֻכָּא וּמֻשְׁפָּל עַד עָפָר

שׁוּב יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ כַּהֲמוֹן

אַל יֵאוּשׁ הַבּוֹנִים וְאַל פַּחַד

מוּל יְמֵי מִלְחָמָה וּמָדוֹן

כִּי לֹא עֵת הִיא לָשֶׁבֶת בְּנַחַת

רַק עֵת לֶאֱחֹז בַּכִּידֹן

וְעֵת הִיא לָצֵאת אֶל שְׂדֵה־קְרָב

לְהַרְעִישׁ בְּרַגְלֵינוּ הַחֶלֶד

לְהַכְרִית מִקִּרְבּוֹ בְּנֵי־עֲרַב

בִּמְכוֹנוֹת הַבַּרְזֶל וְהַפֶּלֶד –

וּבְעֹז הַמַּבָּט שֶׁל חַיָּל הַשּׂוֹחֵק

אָנָּא אַל יִרְאֶה מָוֶת הַגֶּבֶר

כִּי תְּפִלַּת הַלּוֹחֵם בַּכַּדּוּר הַשּׁוֹרֵק

הַפּוֹלֵחַ עַד עֶצֶם וָקֶבֶר

אַךְ פֶּלִיא הוּא שֵׁם מְשִׁיחֵנוּ

שֶׁגֵּו כָּל חַיָּל מָךְ זוֹקֵף

בְּדֶמַע הֻתְוָה עַל מִצְחֵנוּ

וְקֵץ כָּל בָּשָׂר הוּא עוֹטֵף

בְּכָל נִיעַ יָד וּבְכָל זִיעַ רֹאשׁ

שֶׁל אוֹרְבִים בַּלֵּילוֹת הַקָּרִים

נִבָּט מוֹשִׁיעֵנוּ אֲשֶׁר בָּא לַחְבֹּשׁ

פְּצָעֵינוּ מִיְּדֵי אַכְזָרִים

כִּי לֹא בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים – אַךְ בְּדָם

יָקוּם לְעַמּוֹ הַגּוֹאֵל

בְּעֵת חֵרוּף נֶפֶשׁ מֻשְׁלֶכֶת אֶל כַּף

דּוֹרֶכֶת בְּאַף דַּרְכֵי־אֵל

הֵן בָּנוּ הוּא וּבְקִרְבֵּנוּ

אֱלוֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל

בִּמְלוֹא רֹחַב וְעֹמֶק אַרְצֵנוּ

בִּכְנָפֵינוּ, עִמָּנוּ אֵל

יוֹשֵׁב כְּרוּבִים וְדוֹלֵק מֶרְכָּבוֹת

שׁוֹכֵן עֲרָבוֹת בְּפִגְזֵי מַרְגֵּמָה

מִלֹּעַ תּוֹתָח הוּא מַרְעִים בְּקוֹלוֹ

מֵאִיץ גַּלְגַּלֵּי הַסּוּפָה בְּחֵמָה

זוֹמֵר עָרִיצִים בְּזִמְרַת הַקָּלִיעַ

רוֹמֵס בַּזַּחְלָ"מ חֲצֵרוֹת וּדְרָכִים

בְּזֹהַר הָאֵשׁ הוּא מֵאִיר הָרָקִיעַ

שׁוֹכֵן בְּקוֹרְאֵי 'הִסְתַּעֵר' וְרָצִים

וְהָיָה לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה

נַחֲלֵי דַּם־אוֹיֵב יְרַוּוּךְ

בְּעַד כֹּפֶר נַפְשֵׁנוּ קְחִי נָא

גְּוִיָּתָם, וְלֹא עוֹד יְעַנּוּךְ

גַּם אִם קֵץ הַיָּמִים לוּ יָבוֹא

יִמְצָאֶנּוּ וְאָנוּ עוֹמְדִים

עַל מִשְׁמֶרֶת הָעָם וּכְבוֹדוֹ –

לוֹהֲטִים כְּצוּרִים חֲצוּבִים

כִּי עַז מִצּוּרָם הוּא צוּרֵנוּ

חָצוּב מִבּוֹרוֹת הַגֵּאוּת

שֶׁל חֹשֶׁךְ וּתְהוֹם עַד אוֹרֵנוּ

יָהֵל עַל נֶצַח מַלְכוּת

לצפייה ביצירה

שירה

כשתשובו

יחיאל פומרנץ

כְּשֶׁתָּשׁוּבוּ מִשָּׁם וְתִרְאוּ אֶת הָאוֹר

אֶרֶץ-חֵפֶץ תִּפְתַּח זְרוֹעוֹתֶיהָ;

וְתָרוּצוּ מַהֵר – לֹא תַּבִּיטוּ אָחוֹר

רַק לָכֶם תְּגַלֶּה צְפוּנוֹתֵיהָּ.

כְּמוֹ הָיְתָה לִבְרָכָה קְלָלַת בֵּן-בְּעוֹר

כֵּן תִּרְאוּ נֶחָמָה בִּשְׂדוֹתֵיה;

אַלּוּפִים שֶׁלֻּקְּטוּ בִּבְחִינַת "בְּכוֹר-שׁוֹר"

הֵן תִּזְכּוּ לְפַרְסֵם סְגוּלוֹתֵיהָ.

וְתוּסַר חֶרְפַּת-עַם וְנֵעוֹר

כְּכַלָּה תַּעֲדֵה תַּכְשִׁיטֶיהָ;

הוֹי, נִבְחַרְתֶּם שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן

לְהָשִׁיב לָאֻמָּה חֶדווֹתֵיהָ.

לצפייה ביצירה

שירה

גבולות משתנים

חן קפלן

יֵשׁ גְּבוּלוֹת מִשְׁתַּנִּים

כְּשֶׁשֶּׁלֶג מַלְבִּין אֶת פִּסְגַּת הַחֶרְמוֹן

גְּבוּלוֹת עֲמוּמִים

עִם מַטָּח הנוֹרָא מִלְּבָנוֹן

יֵשׁ גְּבוּלוֹת מִתְיַשְנִים

כְּשֶׁנִּפְרֶצֶת הַחוֹמָה וְהצֶבַע אָדֹם

גְּבוּלוֹת בְּרוּרִים

בִּפְתִיחַת שַׁעֲרֵי גְּיְהִנּוֹם.

לצפייה ביצירה

הודעת וואטסאפ מ-2025

ענר טאוסיג

לצפייה ביצירה

פרוזה

צוהר תעשה לתיבה

מרדכי קטן

״הבעל שם טוב זכותו יגן עלינו פירש, צוהר תעשה לתבה,

צוהר לשון אורה, ותיבה לשון דיבור״ (תולדות יצחק פ׳ נח)

על פרקט רעוע, הרחק מקדמת הבמה, בפינה השמאלית, יש ספוט קטן שדלוק במשך כל המופע. רקדנית חדשה שלא מזמן התקבלה ללהקה מופיעה בתוך המעגל הקטן הזה תוך שהיא מקפידה מאוד שלא לחרוג עם אף צעד ולאסוף היטב את הידיים בפירואט.

בחשכה המוחלטת של ימין הבמה, בעודה רק מתחממת: פלייה, רלבה, פלייה, רלבה, כבר אז כל הרקדניות האחרות בCorps (לא מעט מהן סטאז׳ריות בדיוק כמוה) מתקנאות בה. לא שחסרה להן תאורה, בכלל לא. קנאה שכזאת לא זקוקה לתירוצים. זאת קלאסיקה של ממש.

מן הצד זה נראה שכל הקנאה הזאת לא מעיבה על המופע. הוא ממשיך לרוץ, הקהל מוסיף להריע ועולם הבלט כמנהגו נוהג. אך האם באמת כך הדבר? הרקדנית שלנו דָפְנֶה הקדימה קצת היום, בהחלטה של רגע, ויש לה קצת שקט, שקט נדיר, לפני כל ההמולה.

היא מתיישבת על ספסל וכשהיא מוציאה את נעלי הריקוד היא רואה שכל השרוכים פרומים לגמרי והתחתיות נגזרו. כמה מהבנות התנכלו לה אמש בזמן שהיא לא שמה לב. היא זורקת אותן לפח, נושאת את התיק מעל המרפק והולכת בעמידה זקופה מהר הביתה כדי להביא זוג חלופי. בדרכה היא עוברת על פני התאורן שמחייך אליה אך מיד מרצין כשהוא מבחין בדאגה על פניה.

במופע דפנה לא מבחינה בשינויים קטנים בכוריאוגרפיה שמשום מה מתרחשים בתדירות הולכת וגדלה. כמו תמיד היא כל כולה מרוכזת בתפקיד שלה. אך הפעם יש בכל זאת סדקים בנחישות הנצחית הזאת. אחת לכמה מבטים מזלזלים שהרקדניות נועצות בה היא מחליטה בכל זאת להשיב להן תוך כדי ריקוד מבט חשדני משל עצמה.

לפני סיום המערכה האחרונה, התזמורת מנגנת Coda ודפנה מזנקת לAssemblé כשהתאורה מתחתיה נעלמת לפתע ומופיע עיגול אדום לשמאלה, היא מאלתרת ונוחתת עם Échappé בדיוק במרכזו, כעת הספוט שלה חוזר להופיע, היא מתקדמת אליו בPas chassé מלא ברק. הרקדניות מסביבה מחליפות מבטים, חלקן מנסות לחפש את הכוריאוגרפית שעומדת לחוצה בקצה הבמה, אחרות מעיפות מבט לכיוון התאורן. אך כל זה קורה במהירות הבזק, את מה שצריך לסדר, הן יודעות שהן יסדרו כבר אחרי המופע, עכשיו כשכל הקהל מסתכל הן חייבות לפצות על השינויים ולפנות לה מקום. בינתיים הרגליים שלה מחוללות קסמים: היא רוקדת באופן אינטואיטיבי, מאלתרת תוך כדי, אך בו בזמן יש לה הקפדה וקשב כאלו טובים שהיא מצליחה בזכותם להיצמד למוסיקה. וכשהאורות כבים, הקהל מריע כמו שמעולם לא הריע. היא מוצאת את עצמה במקום לא מוכר: מרכז הבמה, לא פחות. הכוראוגרפית מסתכלת עליה ומסמנת לה להשתחוות. היא עולה לפוינט, האורות שוב נדלקים והיא מתכופפת באלגנטיות. כשהיא מתרוממת היא מנסה להסתכל על התאורן, אך רק מסתנוורת מן האור. היא יוצאת בחינניות בטפיפות רגליים, בזמן שכל הרקדניות, כולל הÉtoile מחויבות להמתין לה, לא בלי קוצר רוח לא מועט, ורק אחר כך יוצאות בתורן.

למחרת התאורן והרקדנית שלנו הוזמנו לפגישה אצל המנהל האמנותי של האופרה גרנייה. שניהם הגיעו באותו הרגע בדיוק ומרוב לחץ רק החליפו "בונז׳ור" ונכנסו. המנהל ישב כשלצידו עיתוני היום.

הכותרות זעקו: ״דפנה לוי כבשה את הבמה!״ אך בעמודים הפנימיים, אצל המבקרים, היו, איך לומר זאת בעדינות? הרבה יותר ניואנסים. הם יצאו בחריפות נגד ההשתלטות על הבמה אך נאלצו בין השורות גם להודות שהרקדנית הצעירה והאנונימית הזאת הציגה יכולות מפתיעות. חייבים אבל להדגיש, הם אמרו כיודעי דבר, שעוד מוקדם לקבוע אם מדובר בכישרון טבעי או רק עוד אפיזודה חולפת. מה שבטוח הוא שהאפשרות האחרונה היא הסבירה מבין השתיים. כמה מבקרים יעצו שהעלמה לוי תחזור לספוט הקטן שלה. ואם כבר פותחים את הסוגייה מדוע שלא תחלוק אותו עם עוד רקדנית? זה הרי פועל לטובת שני הצדדים! אחרים יעצו לה לאמץ קצת תכונות הכרחיות של צניעות וענווה, כפי שמתבקש מכל הרקדניות ובמיוחד מסטאג׳ריות. ההכרח דורש שהעלמה לוי תמתין לתורה, הם אמרו, ומיד הוסיפו: אם בכלל יש סיכוי שזה אי פעם יקרה. ואם היא מוכרחה להיות Étoile בין לילה, מבלי לעבוד קשה שנים על גבי שנים, אז אולי האופרה גרנייה אינה המקום האידיאלי לכך. לא אין בכלל ספק שהמהלך הבא שלה, הכי צפוי והכי כדאי, הוא שתפנה למשפחת רוטשילד. הם ודאי ישמחו לסדר לה את תפקיד חלומותיה, בלי שום התלבטות.

באשר לעבודת התאורה הייתה דווקא תמימות דעים. היה כאן מהלך מאוד מקורי. מהלך שלא ברורה זהות האחראים לו, אבל הוא גם הצביע על הפרובלמטיקה שהייתה קיימת במופע ושכל המבקרים בלי יוצא מן הכלל הבחינו בו למן הגנרלית: הספוט הקבוע הזה על הבמה שכל בר דעת חייב להסכים שהיה תקוע כמו עצם בגרון. לטובת המופע, היה ועדיין רצוי ואף הכרחי לוותר עליו יחד עם הרקדנית הזאת שממילא מבחינים בה רק מהמושבים של היציע וגם זה רק עם משקפת.

המנהל פנה קודם לתאורן, המבוגר והוותיק מבין השניים, בניסיון לרדת לשורשי האירוע הזה. התאורן השיב שהוא אמנם אינו מכיר אישית את העלמה לוי, אבל אחרי שדרשו ממנו להאיר ספוט קבוע באחורי הבמה, הוא החליט לשאול מורים שלה מבית הספר בגרנייה וחקר אודותיה. לדבריהם זוהי רקדנית עתירת זכויות, שרקדה בכל התפקידים הראשיים במחזור שלה וכפי שמתחייב מן המסורת מגיע לה תפקיד הרבה יותר חשוב מרקדנית מדרג חמישי שאף פעם לא זוכה לריקוד סולו. הספוט הזה הוא ביזוי לשם ביזוי. ברור לכולם שאי אפשר לרקוד בתוך ספוט כזה קטן שמגביל כל תנועה שלך. ותדע לך שעם כל זה, כמות ההתנכלויות למסכנה הקטנה הזאת היא בושה למוסד שלנו. ולעומת זאת, כשהארתי לה על אזורים חדשים בבמה היא נפתחה כמו פרח נר הלילה וכולנו ראינו, אדוני המנהל, איך היא מתחה את הרגליים, איזו גמישות! איזו אלגנטיות!

הרקדנית שלנו, דפנה, רק אמרה שהיא מסכימה עם כל מה שאמר מר קייבוט הנכבד ומבקשת שאדון המנהל ישקול לאפשר לה להופיע על הבמה בלי מגבלות התנועה האלו ושאם מציבים סטנדרטים קשוחים עם סטאז׳ריות, שהיא אינה בטוחה שזה דבר נכון לעשותו, אז שכל הרקדניות בCorps יהיו כפופים להם, בלי יוצאת מן הכלל.

המנהל סיכם את הפגישה ואמר שהוא משאיר את ההחלטה הסופית בידי הכוריאוגרפית. בגרנייה מעולם לא התייחסו בסלחנות למקרים מהסוג הזה. כאן זה לא המזרח התיכון, הוא הזכיר, תפיסות שטחים בכוח, זה שם, לא כאן. עם זאת לפנים משורת הדין, הוא ימליץ להחזיר את הרקדנית ללהקה ללא דיחוי ולהעלות אותה בדרגה אחת ל Coryphe וזאת בהנחה, כפי שהוא סמוך ובטוח, שתעלול כזה לא יחזור על עצמו כל עוד הוא בתפקיד.

חלפו שנתיים מאז אותו אירוע שנצרב בזיכרון של הקהל הצרפתי לטובה והרקדנית העלמה לוי התקדמה בלהקה ואף קיבלה מספר תפקידים ראשיים. הצלחות אלו זיכו אותה בהזמנה מראש ממשלת ישראל שביקש ממר קייבוט וממנה להשתתף בהופעה מיוחדת בצפון־מזרח המדינה באתר המורשת העולמי קראק דה שבלייה. המופע שודר בשידור ישיר בצרפת (בערוץ Arté) ובערוצי הטלוויזיה של ישראל רבתי.

דפנֶה, או דפנָה כמו שאוהבים לכנות אותה ברחבי ישראל, הייתה נהדרת בתור קלרה של ״מפצח האגוזים״ של צ'ייקובסקי. מהקרמלין נמסר שהנשיא בעצמו דרש להזמין אותה לבולשוי ללא דיחוי. נשיא ארצות הברית צייץ ברשת החברתית שלו רק מילה אחת באותיות גדולות: TREMENDOUS. המסתוריות רק הגבירה את הוויראליות של הציוץ וההשערה המובילה הייתה שהרפרנס הוא לרקדנית בלט ישראלית בשם דפנה לוי. מאוחר יותר דוברת הבית הלבן אישרה שאכן כך הדבר ושהנשיא צפה בקטעים מן המופע יחד עם הגברת הראשונה והם התרשמו מאוד מהמופע ומהטירה הנפלאה הזאת. זאת ישראל היפה, הם מסרו, בכל צעד וצעד שלה הם יכלו לחוש גם את האנרגיות של ארץ התנ״ך שמתחתיה. אפילו מבעד למסך זה הורגש. והתאורה בלילה? פשוט דבר יוצא מגדר הרגיל, אור עליון ("Divine light"), נְהִירוּ עִלָּאָה.

לצפייה ביצירה

אמנות חזותית

ממש

קרן טייב

לצפייה ביצירה

שירה

רמטכ"ל

מרדכי אסקין

תָּבִין

תָּבִין רֶגַע מָה אֲנִי צְרִיכָה

אַחֲרֵי אַרְבַּעַת הַמְּלָכִים וְאַבְרָם

יְהוֹשֻׁעַ שִׁמְשׁוֹן וְדָוִד

כַּפָּרָה עָלָיו. אָלֶכְּסַנְדֶּר צָּעִיר, גַּרְזֶנִּים, מַכַּבִּים

רֵמוּס וְרוֹמוּלוּס

מְעָרוֹת שֶׁל מּוֹרְדִים שָׁם הַזֹּהַר

מַגָּפֵי אַדְרִיָּאנוּס שֶׁהִשְׁכִּיחַ

הִשְׁכִּיחַ,

מִמִּדְבַּר בָּא עוֹמַאר, גּוֹטְפְרִיד וּבּוֹלְדְּוִין מִצָּפוֹן וּמִיָּם

הַנְּהָמוֹת הַלָּלוּ שֶׁל רִיצַ’רְד, רוּחַ שַּׁלְוָה שֶׁל צָלָאח אַ-דִּין

פִּרְאֵי גִ’ינְגִּיס חָאן דָּהֲרוּ בִּי צְוָחָה

וְכֻלָּם –

עַכְשָׁו מָה

אַתָּה בָּא אַחֲרֵי אַלְפַּיִם?

אַתָּה שֶׁיָּדַעְתָּ לִקְפֹּץ מוֹקְדֵי אֱלֹהֶיךָ שָׁמַיִם,

הַאִם

בְּלִי בּוֹר הַיֶּרִי, בְּלִי קָרִימָטוֹרִיּוּם

הַאִם

הָיִיתָ בִּכְלָל בָּא?

וּמָה נִרְאֶה לְךָ פִּתְאוֹם קִבּוּצִים יְשִׁיבוֹת מַאֲחָזִים

בְּלִי אֵשׁ בְּלִי דָּם בְּלִי שֶׁיִּתְפָּרְצוּ מִמֶּנִּי

כָּל אִנְתִּיפָדּוֹתַי.

לָמָּה מָה תַּגְבִּיהַּ אוֹתִי עוּף בְּשֵׁשֶׁת יָמִים וְסִינַי וְגוֹלָן

וְרֶגַע לִפְנֵי אֲבִיּוֹנַת אֶבֶן הַשְּׁתִיָּה,

נָסֹגְתָּ מֵהָר, מְשֻׁבְּלָל

חָרֵד?

קַח לְךָ אַרְכִיטִיפּ:

דַּמְיֵן שְׁנִיָּה רוֹצֵחַ בַּיְשָׁן רוֹמַנְטִיקָן

כְּמוֹ יָאִיר, עֵינַיִם שֶׁל יִגְאָל אַלּוֹן,

בְּלוֹרִית מִתְנוֹפֶפֶת חֲבוּשָׁה כְּמוֹ אָרִיק בּוּלְדּוֹזֶר

צוֹלֵחַ,
צוֹלֵחַ.

ודַּדּוֹּ שׁוֹבֵר עֲצָמוֹת, לֶסֶת פְּלָדָה וְרַכּוּת שֶׁל דָּן שׁוֹמְרוֹן.

וְקָאט דֶּה בּוּלְשִׁיט רָפוּל

אַרְטִילֶרְיָה,

בּוּם. בּוּם.
בּוּם.

מִישֶׁהוּ

מְשֻׁגָּע

כְּמוֹ הַגִּ’ינְגִ’י שֶׁקָּם עַל הַבֹּקֶר בָּא לוֹ קָנָדָה, גְּרִינְלַנְד וּפָנָמָה.

אֶחָד שֶׁיִּרְצֶה נַחֲלוֹת חֲדָשׁוֹת – שֶׁיַּגִּיד לְעַצְמוֹ רֶגַע – בָּא לִי חָרָן, עֶשְׂרִים חַתְכָ’ה טוּרְקִיָּה

הֵיכָן שֶׁנּוֹלְדוּ אֶחָד עָשָׂר שִׁבְטָיָא, רֶגַע בָּא לִי גַּם גֹּשֶׁן מֵאַפְרִיקָה,

לָמָּה לֹא אִי קָטָן בְּיָם תִּיכוֹן,

אֵיזֶה מִפְרַץ,

קוֹלוֹנְיוֹת בִּבְרוּקְלִין בְּלֶיְקְווּד,

כָּל בֵּית חַבָּ”ד יִהְיֶה פְּרוֹקְסִי בַּיּוֹם הַהוּא.

אֶחָד

שֶׁמוּכָן לְהַחֲרִיב אֶת הַכֹּל לָרֶדֶת לִי מַּחְתֶּרֶת בְּמֶטְרוֹ מִּנְהָרוֹת,

הַכֹּל יִצְמַח פֶּרֶא וְחַיְתוֹ יַעַר, רַק בָּמוֹת מִזְבְּחוֹת לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל

כְּמוֹ אָמָזוֹנָאס אַצְטֵקִי – יְרוּשָׁלַיִם תִּהְיֶה אֶלְדּוֹרָדוֹ,

עִיר אֲבוּדָה.

אַתָּה אִתִּי?

מֵבִין מָה אֲנִי צְרִיכָה?

לצפייה ביצירה

נושאים חמים:

נבואה יהי דיומא 8 - כיבוש עם כלביא

שיח משורר – עם יהודה ויזן

קול קורא גיליון יהי 07 – הנבואה

המצודה בטבריה

ללא כותרת

משיחי אחד

אתם של ישראל?

הירשמו לניוזלטר

הרשמה לניוזלטר

טרור יהודי

הכי פופלאריים

אסמרה

זה וזה

ירושה, כיבוש

אח, כיבוש

אוכל נפש

הדין והחשבון

נשר המדבר

כתום כתום כתום

ארץ ירדן וחרמונים

עם ישראל פאפאייס!

שיר מלחמה

כשתשובו

גבולות משתנים

הודעת וואטסאפ מ-2025

צוהר תעשה לתיבה

ממש

רמטכ"ל

נושאים חמים:

Share