שמעון פינטו

רַבּוֹת הִלְּכוּ נִמְרָצוֹת בְּחַיַּי עַל חִנּוּךְ בַּיִת וְכֵיצַד.

הִלְּכוּ נִמְרָצוֹת בְּחַיַּי וְאַף עִצְּבוּ קִירוֹתָיו בִּסְמָלִים – צְלִילֵי רַכֶּבֶת וְצוֹפַר קַטָּר, חוֹמָה מִגְדָּל, אַרְיֵה שׁוֹאֵג וּקְטוּעַ יָד.

נוֹפָיו אַף עִצְּבוּ קִירוֹתָיו נִשְׁקָפִים חֲלוּלִים, חֲלוּדִים, חוֹרְקִים רְטָטִים.

הִלְּכוּ נִמְרָצוֹת וְעִצְּבוּ שְׂפָתַיי בְּמִכְתֶּבֶת וּמַדָּפִים עֲלֵיהֶם שְׂדוֹת טְרָשִׁים שִׂיחַ מַלּוּחַ אָפֹר, יָרֹק וּתְכֵלֶת קְטִיפָתִי.

עִצְּבוּ בֵּיתִי נִמְרָצוֹת בְּמַאַגְרֵי זִיכָּרוֹן עֲטוּפֵי גִּדְרוֹת מִכְלְאוֹת עֲדָרִים עֲדָרִים לְבָנִים שְׁחֹרִים צִבְעוֹנִים שְׁקוּפִים.

עִצְּבוּ בֵּיתִי מַדְּפֵי מוֹחִי בְּאָסוּר מֻתָּר עָשִׁיר קַבְּצָן וְהַכֹּל תֻּיַּק בִּקְלָסֵרִים.

כָּל בֹּקֶר נִמְרָצוֹת זוֹרֵם מַיִם קָרִים עַל עָרְפִּי הַקָּשֶׁה הַנֻּקְשֶׁה מְנַעֵר שְׂמֹאל יָמִין רֹאשׁ שְׂעָרִי הָרָטֹב מַתִּיז אֶת הָיָה וְיִהְיֶה.

וּבְחָטְמִי נִיחוֹחַ שָׂדֶה בְּקָצֵהוּ הַמִּזְרָחִי אִילַן הַשִּׁכְחָה וּבְקָצֵהוּ הַצְּפוֹנִי אִילַן הַגַּעְגּוּעַ.