יָרַדְתִּי לַזֶּבֶל בְּשִׁכּוּן גּ’ בִּרְחוֹב נַחֲלַת אֲשֶׁר

כִּבֵּיתִי סִיגַרְיָה בְּקִפְלֵי הַבִּנְיָין,

פֶּתֶק בְּכֹתֶל הַשְּׁפְּרִיץ שֶׁל עַמִּידָר

אֲנִי מִתְפַּלֵּל

מַצְמִיד אֶת פָּנַי אֶל הַקִּיר לְבַקָּשָׁה

וּמְמַלְמֵל:

כְּסִירוֹת שֶׁלֹּא עָגְנוּ

לָעַד נְרַחֵף כַּעֲצֵי זַיִת בְּאַדְמַת מְרִיבָה

מְפַלְּלִים לַהֲפֹךְ לְבַיִת

תָּלִיתִי אֶת שַׁק הָאַשְׁפָּה

כֵּיוָן שֶׁלֹּא נוֹתַר בִּי מָקוֹם

וְעָלִיתִי הַבַּיִת