שולמית אורבך

הֻתַּר לְפִרְסוּם

שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁם שֶׁהָגוּ אוֹהֲבָיו

וְקָרְאוּ לוֹ בְּאֹשֶׁר גָּדוֹל

וְעַכְשָׁו יֵחָרֵת עַל אַבְנֵי מַצֵּבָה

לְצִדּוֹ יִכְתְּבוּ שֶׁנָּפַל 

בַּקְּרָב

וְנֵרוֹת וּפְרָחִים וַחֲלוֹם שֶׁנִּקְבַּר

עִמּוֹ

הֻתַּר לְפִרְסוּם

שֶׁיֵּשׁ לוֹ הוֹרִים וּדְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר

וְאִשָּׁה שֶׁחָשַׁךְ לָהּ הַמָּחָר, אוֹר

וְיֶלֶד אוֹ אָח שֶׁיִּכְאַב לְתָמִיד

וְעָפָר טָרִי מְכַסֶּה עַל עָתִיד

הֻתַּר לְפִרְסוּם

שֶׁבַּכְּתֹבֶת הַהִיא יֵשְׁבוּ אֲבֵלִים

וְעָלָיו יִכָּתְבוּ הֲרָרִים שֶׁל מִלִּים

שֶׁהוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ, נַפְשׁוֹ הוּא מָסַר

בִּשְׁבִילִי. בִּשְׁבִילְךָ. 

בִּשְׁבִיל יוֹם הַמָּחָר

כָּךְ הֻתַּר לְפִרְסוּם. כַּתָּבֵנוּ מָסַר.