דוד צחי

לְכָל הֶעָבָר הַיָּפָה שֶׁלִּי רֵיחַ כָּתֹם

לַמִּשְׂחָקִים שֶׁאָהַבְתִּי

לְקוֹרוֹת הַמִּטָּה שֶׁיָּשַׁנְתִּי בָּהּ יֶלֶד

לַמְּכוֹנִית הַיְּשָׁנָה שֶׁלָּנוּ

שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ אַהֲבַת אֱמֶת

שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּמַזְגָן

לְמַחְבָּרוֹת בֵּית הַסֵּפֶר הָרִאשׁוֹנוֹת

רֵיחַ דַּפִּים בְּתוּלִים-

כָּתֹם. רֵיחַ הַשְּׁקִיעָה

פִלִיקׇס טוֹבֵעַ בְּקֶטְשׁוֹפּ

מִשְׁקָפֶיהָ שֶׁל סָבְתָא

הַבֹּשֶׂם שֶׁל סָבָא

הַשִּׁירִים הַמִּתְנַגְּנִים

בְּעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת

רֵיחַ שֶׁמֶן הַזַּיִת שֶׁלָּךְ כִּי

עוֹר הַפָּנִים שֶׁל שְׁעוֹת הָעַרְבָּיִם

וְתַפּוּחֵי הָאֲדָמָה בָּעוֹף הַצָּלוּי

נִגְנָבִים בְּצֶבַע כָּתֹם בּוֹעֲרִים

מְדוּרוֹת לָג בָּעֹמֶר וּנְסִיעוֹת אֲרֻכּוֹת

חֲזָרָה מֵהַצָּפוֹן אוֹ בַּזְּרִיחָה

כְּתֻמִּים אוֹתָם הַיָּמִים

וּכְתֻמָּהּ אוֹתָהּ הַתְּמִימוּת.