גל כהן

יִתְאַסְּפוּ שׁוֹחֲרֵי הָאֱמֶת וְהַחֹק.

יִתְכַּנְּסוּ וִיקַדְּשׁוּ אֶת הַקַּו הַיָּרֹק.

זֶה הַקַּו הַנָּכוֹן, הַנִּצְחִי, הַקּוֹבֵעַ

וּגְבוּלוֹת בֵּין עַמִּים יְיַצֵּב וְיָשִׁית

אֵין לַחְרֹג כְּלָל מִמֶּנּוּ, כָּל תָּם זֹאת יוֹדֵעַ:

מְתֻקָּן הוּא לָנוּ מִימֵי-בְרֵאשִׁית.

יַאַסְפוּ הַכְּנוּסִים צְבִיר-פַּחִים מְלֵאֵי-צֶבַע;

מִבְרֶשֶׁת תֶּחְצֶה בְּקַוָּהּ תֵּל וָגֶבַע

וְהַר יֵחָלֵק וְיִבָּקַע, אַד-הוֹק:

קַו יָרֹק!

מֵעֶבְרוֹ הַשְּׂמָאלִי הַכֹּל לֵגִיטִימִי –

בּוֹ יֵשְׁבוּ יְהוּדִים בִּמְדִינָה אוֹטוֹנוֹמִית.

וְכָל כְּפָר אוֹ עֲייֶרֶת בּוֹ שֶׁל יְהוּדִים

תִּקָּרֵא רַק “יִשּׁוּב”, עַל-פִּי כָּל דָּת וָדִין.

אַךְ אִם מֵטֶר אֶחָד מֵהַקַּו הַיָּרֹק
תַּעֲלֶה הִתְייַשְּׁבוּת – אֵין דַּרְכָּהּ הוּא לִצְדֹּק: