יהונתן ניצן

אַתְּ עִיר מִקְלָט שֶׁלִּי.
וְכָל הַקַּעֲקוּעִים, הַחֲטָאִים
הַטִּפְּשׁוּת מִסָּבִיב הֵן רַק
סִימָן לְגֹדֶל הַהַצָּלָה.

הַיְּשׁוּעָה הַזּוֹ
שֶׁסָּחַבְתְּ אוֹתִי כָּל הַדֶּרֶךְ,
צָרִיךְ לִסְלֹחַ לְכָל מִי שֶׁרַק אֶפְשָׁר,
לִסְלֹחַ לַתִּמְהוֹנִים, לִסְלֹחַ
לְקַלֵּי הַדַּעַת, לִסְלֹחַ
לַמְּשֻׁגָּעִים.

וְעוֹד מְעַט וְאֵין טִפְּשׁוּת
עוֹד מְעַט
אֵין הַשְׁחָתָה
אֵין דַּעַת קַלָּה
עוֹד מְעַט.