אורי יעקב בירן

בֵּינוֹת לִכְבִישִׁים
מְאֻבְּקֵי דְּיוּנוֹת,
וְקֶצֶף יָם
נִשְׁכָּח,
צָפוּ וְעָלוּ
שָׁרְשֵׁי חָרוּב חַי-מֵת,
וּתְשׁוּבָתִי:
לָאֲדָמָה הַזּוֹ,
כִּי שָׁם בֵּיתִי

אב התש”פ

לאחר שאבא שלי נרצח ניטע חרוב לזכרו, בפתח מכון התורה והארץ, היכן שנרצח. בזמן העקירה מגוש קטיף עקר הצבא את החרוב, בלי שורשים. השורשים נשארו באדמה. בעיני זה סמלי מאוד.