מרדכי קטן

 

על אף שקשה לתמצת את פועלו של יהודה ויזן, אקדים בכל זאת כמה מילים. כבר בגיל 21 הקים כתב עת לשירה בשם ׳כתם׳, בהמשך יצר לעצמו שם של מבקר חריף וב־14 השנים האחרונות הוא עורך ביד רמה את כתב העת ׳דְחק׳ שייסד. באמתחתו שישה ספרי שירה. ׳ספר אמצעי׳ התפרסם השנה בהוצאת בלימה.

 

ביום ראשון, 28.12.25 בשעה 19:00 יערך מפגש של חבורת ׳בגדולות׳ בבית אצ״ג על שיריו של יהודה ויזן, שם דבר בעולם השירה. לקראת האירוע, שלחתי אליו שאלות וזכיתי ממנו למענה יסודי. הנה הצצה לכמה מתשובותיו המחכימות: את רגע קבלת השיר מכנה ויזן ״טרנסצנדנטי״, כזה שלא ניתן לזמנו. עם זאת הוא אינו סבור ״שהשליחות של המשורר היא להיות נביא, ממש לא״. למשורר המתחיל הוא מציע ״לא להעמיד פנים״ ולא לחטוא בהתפשרות על שירתו כי ״הפשע הפואטי אינו משתלם״. על אילו פרויקטים הוא עובד כרגע? מה הוא טעמו בקולנוע? אילו שורות משיר שלו הוא אוהב במיוחד? כל זאת ועוד בשו״ת שלפניכם.

 

1) בשירך הסאטירי כתבת על עצמך ״אתה מעין נביא שלא רוצה לבוא״. מה יחסך לשירה כנבואה? האם יחסך זה לשליחותו של המשורר השתנה עם השנים?

השורה שציטטת היא שורה שמזדהה עם יונה הנביא. אך אני באופן אישי לא סבור שהשליחות של המשורר היא להיות נביא, ממש לא. מה שכן, וזה לא השתנה וכנראה גם לא ישתנה, רגע קבלת השיר הוא רגע טרנסצנדנטי. אין לי מושג מאיפה הוא בא ומתי ואם בכלל יבוא השיר הבא וזה לא תלוי בי. אני רק יכול להכשיר את הכלי כמה שיותר טוב לקבלת החומר ולרגע הקבלה. התקופות הללו, בין שיר לשיר, הן תקופות לא פשוטות. ואני, על כל פנים, לא יכול פשוט לשבת ולכתוב שיר. אז אני מתרגם במקום. בימים אלה אני עובד על שיר שהוא מעין ״תשובה״ לשירו של טשרניחובסקי ׳יוֹם זֶה יוֹם יֻלַּד בּוֹ שִׁיר׳. אצלי הוא נפתח בשורה ״יוֹם בּוֹ אֲנַחֵשׁ שִׁיר״. מצד שני, ניחוש הוא איסור מדאורייתא, אז אולי זו לא ממש נבואה.

 

2) הפואמה החשובה שלך ״נבואת אבן שם הגלילי״ (בשמה המקוצר) עוסקת בנפילתה של אירופה והיא הקדימה בחודשיים את התרגום ל׳כניעה׳ של מישל וולבק. האם הפיגוע בהיפר כשר היווה טריגר לנושא שממילא יש להניח העסיק אותך תקופה ארוכה? מה הניע אותך לכתוב אותה?

האמת היא שאיני קורא דברים כמו וולבק וגם לא ממש זכרתי את הפיגוע בהיפר כשר. למעלה מכך, מעולם לא הייתי באירופה, או בכלל בחוץ לארץ. כמו וולך ״חוץ לארץ באה אלי״, אני רואה מה קורה בעולם, אני משוחח עם אנשים, מקשיב, מתבונן, אוסף רשמים ומחשבות ובעיקר צובר תחושות. יכול להיות שקיבלתי מידה מסוימת של ״הרשאה״ (מבלי לאמץ את הנוסח או הנימה) מהנבואות של ויליאם בלייק (אחת מהן נקראת ׳אירופה׳). אך כאמור, אני לא יודע מאיפה השיר בא, יש הבדל גדול בין הרשאה להשראה.

 

3) באופן אידיאלי, מה צריך להיות תפקידו של המשורר בישראל של ימינו?

באופן אידיאלי תפקידו הוא לכתוב שירים טובים.

 

4) עד כמה עורכי כתבי העת מעצבים את השירה הנכתבת בישראל?

כיום? ההרגשה היא שכמעט אין להם השפעה. לא מזמן עוד הייתה, בין 2005 ל־2010. אבל היום כתבי העת הם כמו סירות הצלה קטנות. לא יותר מזה. אבל אין לדעת, אולי במבט לאחור חשיבותם תתברר כמכרעת.

 

5) כיצד תשכנע משורר לא להתפשר על שירתו, וכפי שטען ויקטור הוגו, להתעלם מרחשי הקהל, ולדבוק במלאכתו האצילה: ״להביא להזהרת המחר״?

בית מתוך השיר ״תפקיד המשורר״ (בתרגום שלי, מ"ק):

הַמְּשׁוֹרֵר בִּימֵי כְּפִירָה וּמִינוּת
עוֹמֵל לְמַעַן זְמַן כָּל־כָּךְ מֻפְלָא.
אוּטוֹפִּיסְט עִם לֹא מְעַט שְׁאַפְתָּנוּת,
רַגְלָיו שֶׁלּוֹ כָּאן, מַבָּטוֹ נִשָּׂא.
הוּא אֲשֶׁר מוּרָם מֵעַל כָּל רָאשִׁים
בְּכָל זְמַן שֶׁהוּא, כְּמוֹ נְבִיאִים,
בְּיָדוֹ, אֲשֶׁר נוֹשֵׂאת כָּל דָּבָר,
חַיָּב, אִם יְשַׁבְּחוּ אוֹ יִגְעֲרוּ,
כְּמוֹ אֲבוּקָה אֲשֶׁר יְנַעֲרוּ,
לְהָבִיא לְהַזְהָרַת הַמָּחָר.

 

נדמה לי שהדרך הטובה ביותר היא פשוט להראות לו מה קרה ומה קורה למשוררים שהתפשרו. יש לא מעט דוגמאות ויש גם כל מיני סוגים של פשרות. בספרי השני, ׳מבוא לאסתטיקה קלה׳, ישנו שיר (לא מוצלח במיוחד) שנפתח בשורה (המוצלחת למדי): ״הַפְּשָׁרָה יָפָה לַמִּתְפַּשְּׁרִים חֲצִי״. נדמה לי שאפשר להראות לו שהפשע הפואטי אינו משתלם. מצד שני, מי שמוכן להתפשר, או שוקל להתפשר, בדרך כלל אינו שווה את הטרחה.

 

6) טור או קופלט המסבים לך גאווה על שכתבת אותם:

אני לא יודע אם גאה היא המילה הנכונה, אני אוהב הרבה דברים שכתבתי. לא נעים כל כך לבחור. בספרי האחרון, בשיר שעוסק באיש החופר, ישנו רצף שאהוב עלי במיוחד:

״פְּרָקַי קָשִׁים, שְׁרִירַי מְרֻשָּׁשִׁים,
אֲנִי נִפְקָק בְּאֶלֶף קִרְקוּשִׁים בְּכָל תְּנוּעָה
אֲנִי נִפְרָק וּמִתְאַחֶה
אַךְ לִפְרָקִים הָאִחוּי מִתְאַחֵר
וַאֲנִי מַחֲלִים לְאַט
וּמְשֻׁנֶּה
וְשָׁב אַחֵר.״

 

7) במה אתה צופה בקולנוע? הרחב קצת על הטעם שלך.

לא אוהב קולנוע. אחרי שהרסו את ׳דוקטור הוּ׳ אני צופה בעיקר בסדרות אנימה יפניות ונרדם מול סדרת הארכיאולוגיה הבריטית Time Team, בהנחייתו של טוני רובינסון (המוכר בעיקר כבולדריק מ׳הפתן השחור׳). זה הכל.

 

8) השנה היא 1993, הבולס או הניקס?

למרות שהיו לי אז את נעלי הפטריק יואינג של ריבוק עם הלשונית המתנפחת (ה-Pump) – הבולס.

 

9) סלנג שאזנך אינה מוכנה לסבול:

עושה שכל.

 

10) מה מעצבן אותך יותר? לגלות שהכדורסל לא מנופח ושכחת משאבה או ביקורת שלילית?

באופן כללי קשה מאוד לעצבן אותי. אבל לשאלתך, לא שיחקתי כדורסל כבר שנים וביקורת שלילית לא מפריעה לי כלל. הדברים היחידים שמתסכלים אותי קשורים בהתחזות, יומרה ריקה, שקר וכו׳.

 

11) השלם ביקורת שלילית היא ביקורת…

שאם היא כתובה היטב ובאופן מנומק, יכולה להיות הזדמנות פז עבור משורר לבחון מחדש אלמנטים מסוימים בשירתו. זו הזדמנות ללמוד ולהשתפר. לפעמים זו הזדמנות עבור השדה הספרותי כולו.

 

12) עם איזה סופר או משורר ישראלי בין החיים היית יושב לקפה? (אותה שאלה לגבי המתים)

זו שאלה קשה מדי, יותר מדי שמות קופצים לראש.

 

13) הקללה האהובה עליך?

אני לא ממש מקלל. לפעמים ״גרפומן חרוף״ כשזה קשור לספרות, גם ״יש לך בינה של אתרוג״ נפלט לי פעם או פעמיים. כשהיינו ילדים היינו מתחרים לפעמים בין בני־הדודים בקללות נוראיות, אז שלי הייתה ״שתזכה לחיים ארוכים אבל עיוור ומשותק״.

 

14) קיבלת שטח פרסום יקר ערך בעיריית תל אביב, איזה שיר שלך תפרסם?

לא הייתי מפרסם שיר על שלט חוצות. זה לא מקום לשירה.

 

15) ספר על פרויקט המעסיק אותך בימים אלו.

כמו תמיד אני עובד על כמה פרויקטים במקביל. על כרך חדש של ׳דחק׳, ועל לא מעט ספרים. כרגע מעסיקים אותי שלושה שצריכים לצאת בקרוב. ׳על היפה והנשגב׳ מאת אדמונד ברק בתרגום אביעד שטיר (עם הקדמה של אסף שגיב), ה׳הקדמה להרצאות על האסתטיקה׳ מאת גאורג וילהלם פרידריך הגל בתרגום רעייתי האהובה מיכל סגל ו׳תגליות׳ מאת בן ג׳ונסון בתרגומו של יותם בנשלום. יש עוד איזה שלושה ארבעה ספרים נוספים. ועוד הרבה תוכניות. לא חסרה עבודה. אני גם מנסה לכתוב פה ושם.

 

16) האם קראת לכלבך על שם דמות ספרותית? ואם כן, האם זה פקח?

לכלב שלנו קוראים טוביה. אשתי הציעה את השם, אני קיבלתי. אנשים מבוגרים שואלים אם זה על שם טוביה החולב, אנשים צעירים שואלים אם זה בגלל סבא טוביה, אבל קראנו לו ככה כי הוא פשוט טוב.

 

17) המבורגר או סטייק?

סטייק.

 

18) מאכל אהוב ומאכל שנוא? (לא חייב לגלות מה זה מה)

בסיסה, במבה.

 

19) קבוצת כדורסל אהובה:

פעם מכבי. היום רואה רק את יוקיץ׳ ואבדיה.

 

20) כשבאים לך רעיונות, מה אתה עושה כדי לזכור אותם?

לפעמים כותב במחברת או בקובץ וורד פתוח. אבל ברוב המקרים אני מנסה להתעלם מהם או לראות אם אשכח אותם. ואם אני זוכר אותם או אם הם מציקים לי וחוזרים שוב ושוב, אז אני כבר יושב לכתוב.

 

21) טיפ אחד למשורר מתחיל:

אל תעמיד פנים.

 

22) מה אתה קורא כרגע לפנאי? (אתה קורא בכלל לפנאי?)

אני לא יודע מה זה לקרוא לפנאי. אני לומד מכל מה שאני קורא. אבל כן יש את החומרים שעליהם אני עובד ויש ספרים שאני קורא, בדרך כלל בשירותים, להנאתי. כפי שציינתי במכתם בספרי האחרון ״כל פיפי שיר / כל קקי סיפור״. יש לי מדף בשירותים והספרים כל הזמן מתחלפים. כרגע אני נהנה מאוד מספרו של ידידי המנוח והגאון המופלג עמינדב דיקמן זצ״ל, ׳אלגיות לטיניות מראשיתן ועד המאה העשרים׳. איזו אבידה נוראית לספרות העברית.