שירה

במורד כבש הגאולה

יהודה לייב ויטלזון

הוֹדִיעַ גְּבוּלוֹתֶיהָ בִּשְׁמוֹת נְהָרוֹת – “מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת”,
וְנָהָר מְשָׁלִים רַבִּים לְאָפְנֵי חֲצִיָּתוֹ.
לְלַמֶּדְךָ אִם רוֹאֶה אַתָּה גְּבוּל לֹא לָהּ, יְהֵא כְּנָהָר בְּעֵינֶיךָ וְהַרְחִיבָהּ.

 

*
בִּפְקֹד עָלֵינוּ לִזְוֹעַ זְוָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל,
רְתַמְתֶּם לַפִּידֵי שִֹנְאַח בְּזַנְבוֹתֵינוּ
לְבַעֵר גַּם גָּדִישׁ גַּם קָמָה גַּם
חַדְרֵי-תִּינוֹקוֹת.

 

בִּרְגִישׁוּת, צִוִּיתֶם,
לְהִמָּסֵךְ עֲלֵיהֶם
כְּשַׁעֲוָה רוֹתַחַת
שֶׁתַּקְפִּיא בְּרִתְחָהּ נִימֵי-תִּקְוָתָם.
בִּנְחִישׁוּת לְרַתֵּק אֶת הַכְּנָפַיִם
וְלַעֲרֹף אִישׁ מִבֵּיתוֹ
אֶחָד אֶחָד.

 

*
אָנוּ, מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה
חֲבוּשֵׁי כָּחֹל שָׁחֹר לָבָן, עַטְנוּ
לְהַנִּיחַ קוֹלְרֵי מָגֵן דָּוִד
עַל גַּרְגְּרוֹת אַחֵינוּ
וּלְגָרְרָם בְּמוֹרַד כֶּבֶשׁ הַגְּאֻלָּה.

 

שַׁחַר עָלָה
וְהַשַּׁעַר נִפְתַּח לְקַבֵּל
פָּמַלְיַת חֻרְבָּן אֲרֻכָּה.

 

נְחִיל נָבַעְנוּ
שֶׁכְּבָר מְאֻחָר לְהַדְבִּירוֹ.
שְׁקֵטִים, טְפוּחֵי שֶׁכֶם מִכַּפַּיִם בַּשְׂרָנִיּוֹת
שָׂשׂוֹת-שְׁמָד.

 

טַפִּים עַל בִּרְכֵּי סָבוֹת בַּגִּנָּה,
אִמָּהוֹת זוֹעֲקוֹת תַּחַן
וְאָבוֹת רְצוּצֵי חֹסֶן.
לֹא בְּכִידוֹן וָחֶרֶב צִוָּה הַמְּקַטֵּף
כִּי אִם בַּכַּפַּיִם לִנְדֹּחַ
לְהַרְגִּישׁ אֶת חֹם הַבָּשָׂר
לְהֵרָטֵב מֵהַדְּמָעוֹת
בְּלִי חֵיץ הַבַּרְזֶל,
בַּזְּרוֹעוֹת לִזְרֹעַ אֶת הַכְּאֵב.

 

הִתְנַפְּלוּת שְׁקֵטָה, מְסֻדֶּרֶת.
לֹא כְּמוֹ אוֹיֵב הִיסְטוֹרִי מֻכָּר
אֶלָּא יְצוּר כִּלְאַיִם
שֶׁמְּאוֹת שְׁנוֹת בִּיאוֹת מְשֻׁנּוֹת
הֱבִיאוּהוּ לָעוֹלָם.

 

הָיְתָה זוֹ אֵם וְעוֹלָלָהּ בִּידֵי קָצִין
שֶׁטָּוְתָה קוּרֵי אֱמֶת בָּעוֹשִׂים עַצְמָם קִיר
בְּאָמְרָהּ זֹאת פָּשׁוּט:
לֹא תִּסְלְחוּ לְעַצְמְכֶם!
וְצָדְקָה,

 

מִגְּבָבוֹת הַבֵּטוֹן שֶׁהוֹתַרְנוּ
צָמְחָה בִּי בָּתָה שֶׁל אַשְׁמָה
וּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹת הַפֶּרֶא הַלָּלוּ
שׁוֹדְפוֹת כָּל שִׂמְחָה בְּחַיַּי.

 

*
חֶבֶל-אֶרֶץ זֶה
נוֹתַר צָרַעַת מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
וּפוֹשֶֹה הַנֶּגַע
מֵהָאֲוִיר מֵהַיָּם מֵהַיַּבָּשָׁה
וּמִתַּחְתֶּיהָ.

 

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כְּאַמְנוֹן בְּתָמָר,
עַל דִּמְעוֹת נַעֲרָה בְּחַיָּל שֶׁלֹּא דָּמַע,
עַל נְגִישֹוֹת מַחְפֵּר כִּדְרָקוֹן בְִּצַוַּאר בָּתִּים,
עַל אֲכִילַת חָדָשׁ.

 

*
אֶת הָאִכָּר, אֶת הַזּוֹרֵעַ,
אֶת הַנּוֹטֵעַ,
סֵרַקְנוּ מִנַּחֲלָתָם
וְגַם אֶת צִיצַת הַצּוֹמֵחַ.

 

גַּם אֶת זִכְרוֹן הַמַּגָּע שֶׁל אֵלֶּה בְּאֵלֶּה
נִתְבַּקַּשְׁנוּ לְנַתֵּק,
אֶת הַבְּרִית הַמְּקֻדֶּשֶׁת – זוֹרֵעַ וּזְרוּעָיו.

 

וְהִנֵּה נִצָּב פֶּלֶא:
כִּי לֹא שָׁכַח הַזָּרוּעַ אֶת תֹּקֶף הַבְּרִית,
וְאֵינוֹ מַצְמִיחַ לְבֶן-הָאָמָה אֶת יְבוּלוֹ.
גַּם יַכּוּ בּוֹ, יְרַסְּסוּ בּוֹ,
יִתְפַּלְּלוּ לוֹ בִּכְרִיעָה אַפַּיִם —
יָשִׁיב גֶּלֶד עִצָּבוֹן חִוֵּר

 

וּמֵאֶבְלוֹ עַל יְדֵי-עָמָל שֶׁגִּנְּנוּהוּ וְגוֹנְנוּהוּ,
הוּא חוֹפֵר מְחִלָּה בִּנְתִיבֵי אֲדָמָה וּבֵטוֹן,
הוּא מַגִּיעַ אֶל עֶרֶשׂ לֵילֵנוּ, הַמְּגָרְפִים,
וְצוֹבֵת אוֹתָנוּ שְׁפִיפוֹנִית בִּשְׁנָתֵנוּ.
לִסְתוֹתָיו מוֹרַגִּים קְשׁוּחִים
שִׁנָּיו לַהֲבֵי מַזְמֵרוֹת,
לְשׁוֹנוֹ חֶרְמֵשׁ.

 

וּבְלַחַשׁ קִרְקוּשׁ חַקְלָאִי הוּא זוֹעֵף כִּשּׁוּפֵי בַּצֹּרֶת
עָלֵינוּ,
כּוֹרְתֵי הַבְּרִית.

 

*
אֶפְשָׁר לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

*
רְאֵה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים אֶת הַסַּרְקוֹפָגִים,

מִגּוּנִיּוֹת מַלְבְּנִיּוֹת מְשֻׁרְיָנוֹת
נְטוּלוֹת מַבָּע וּמְעֻטָּרוֹת חִרְיוֹנִים
עַל גַּבֵּי הַצֶּבַע הַמַּזְכִּיר בִּמְעַט אֶת חוֹלוֹת הַחוֹפִים הָהֵם.
אֲתָרֵי זִכָּרוֹן בְּקַרְנוֹת רְחוֹב,
בְּגַנֵּי הַשַּׁעֲשׁוּעִים, בְּתַחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּס,
בְּתוֹדַעֲתוֹ שֶׁל כָּל תּוֹשָׁב.

 

הָאָדָם שָׁכַח שֶׁהֶחֱרִיב אָדָם,
הַבֵּטוֹן זוֹכֵר אֶת הָאָבָק.

 

בִּימֵי הַשֶּׁקֶט
הִכָּנֵס לְתוֹכָם וְלֹא תִּמְצָא כְּלוּם
תָּא בֵּטוֹן אָפֵל כְּנֶמֶק בְּאֵיבַר הַיִּשּׁוּב.

 

הִכָּנֵס לְתוֹכָם
גַּם בְּלִי צְפִירָה
וְהִתְיַחֵד.

 

*
הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְהַלֵּךְ בִּי בַּלֵּילוֹת
דּוֹפֵק בְּכַף יָד פְּתוּחָה עַל כְּתָלַי וְסוֹדְקָם,
רוֹשֵׁף תּוֹכֵחָה
סוֹפֵק כַּפָּיו
עַל נְפִילֵי הַהֲרִיסוֹת.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְזַעֵם בְּנַחַת,
לֹא נִרְדָּף.
נְבוּאָתוֹ דִּיעֲבָדִית
וְהוּא חוֹגֵג אוֹתָהּ בִּלְשׁוֹן צַחוּת
מְמוֹטֶטֶת מְצוּדוֹת

 

כָּל הַלַּיְלָה לְפָנָיו
וְהוּא מוֹצֵא אָשָׁם בְּכָל תָּא.

 

הַנָּבִיא יִרְמְיָהוּ מְבַצֵּעַ בְּגוּפִי
טְקָסִים סִמְלִיִּים
לְמָשָׁל קוֹשֵׁר מֵעַי לְאֶבֶן וּמַשְׁלִיךְ לַנָּהָר

 

יְקִיצַת יִסּוּרֵי סִרְפֶּדֶת בְּכָל אַשְׁמֹרֶת,
מְנַסֶּה לְגָרֵד אֶת הַנָּבִיא מִתּוֹכִי
אַךְ אֵין פַּשְׁחוּר שֶׁיִּגְעַר בְּיִרְמְיָהוּ
וְאֵין נִקְבֵי גָּלוּת
וְאֵין חֲלוֹמוֹת-מוֹצָא מִפִּגְיוֹנֵי שִׁירָתוֹ
וְאֵין מָזוֹר לָאַשְׁמָה

 

*
הָיְתָה דִּמְעָה
רַק אַחַת
שֶׁזָּלְגָה
אַט אַט
וְצָרְחָה כְּסַכִּין בִּזְכוּכִית
חָרְצָה בְּלֶחְיִי
רַק אַתְּ תּוּכְלִי לִרְאוֹת
אֶת הָרִמָּה
שֶׁנּוֹבַעַת
מֵאֶנֶק הַגֶּלֶד

 

*
בִּמְגוּרֵי הָעֲקוּרִים
רוֹתְחִים מִבְנֵי הָעֲרַאי
בְּתוֹכָם מַקְדִּיחַ תִּסְכּוּל
מִי שֶׁטָּרְקוּ עֲלֵיהֶם דֶּלֶת בֵּיתָם בְּעָרְפָּם
מִי שֶׁהִבִּיטוּ לְאָחוֹר וְרָאוּ אֹפֶק מְפֹרָק בַּחֲגִיגַת-אוֹיֵב

 

שׁוּב חַלּוֹנוֹת מְנֻפָּצִים, שׁוּב מְנוֹרָה נִשְׂרֶפֶת
שׁוּב תְּנוּפַת שְׁמָד בִּשְׂפַת אַיֵּה-אֱלֹהֵיכֶם

 

*
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

אִם תִּשְׁתַּמֵּץ בָּךְ לַחְלוּחִית מְחִילָה
מְחִי אוֹתָהּ
כְּפִי שֶׁמָּחִיתִי חֲתָנֵךְ מֵחַדְרְכֶם הַמְּרֻגָּשׁ.

 

דְּעִי כִּי הָיִיתִי יָכוֹל לְסָרֵב,
יָכֹלְנוּ כֻּלָּנוּ,
אַךְ בְּרֶפֶס וְאָנוֹכִיּוּת
דָּמְמָה הַתְּעוּזָה

 

עַזּוּ רַק פָּנַי לְעֻמַּת אָחִיךְ הַקָּטֹן
שֶׁדִּקְלֵם אֶת אֲשֶׁר שָׁמַע בַּבַּיִת.
כִּמְעַט נִתְלְשָׁה לְשׁוֹנוֹ
כְּשֶׁהֵבִין
בִּינַת אַלְמָנִים

 

אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
אַל תִּהְיִי אֱלֹהִית
בְּרָעָתִי גִּמְלִי לִי

 

כִּי מֶלֶךְ וְנָשִׂיא גָּזְרוּ
אַךְ מִבַּלְעֲדֵי הַסָּרִיס
לֹא הָיְתָה מִתְגַּשֶּׁמֶת
וַאֲנִי הַסָּרִיס
אֲנִי הַטּוֹבֵחַ בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ
אֲנִי אִינְקְוִיזִיטוֹר גַּעְגּוּעַיִךְ לְשָׁם

 

רַק סְלִיחָתֵךְ תַּרְפֶּה מְעַט אֶת הִדּוּק אֲזִקֵּי הָאַשְׁמָה
אָנָּא,
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת.

 

גַּם בַּחֲלוֹמוֹתַי אַל תִּסְלְחִי לִי
חֲלוֹמוֹת כְּתֻמֵּי לֶהָבוֹת
רִבְבַת נְשָׁמוֹת צוֹלְפוֹת בִּי אֱמֶת
חוֹרְכוֹת בִּי זַעֲמָן

 

טוֹב דִּין הַצֶּדֶק הַזֶּה
אוּלַי יְכַפֵּר עָווֹן

 

אִם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת
תִּתְגַּעֵשׁ עָלַי הָרְבָבָה גַּם כֵּן
אַל תִּסְלְחִי לִי אָחוֹת
וְאַל תְּהַסִּי אוֹתָם.

 

*
חַיָּבִים לְהַאֲמִין בְּתִשְׁרֵי

וְנָשׁוּב
וְנִשְׁתֹּל
וְיִסְלְחוּ
וִיכַפֵּר

 

 

 

מחזור השירים “במורד כבש הגאולה” הוא פרק מתוך הספר “תועפות בראשית” (הוצאת עמדה 2019)

שירה

הארץ המטווחת

צור ארליך

תְּחִילָה הָיְתָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,
וּכְשֶׁהַהַבְטָחָה הַזּוֹ קֻיְּמָה
הָפְכוּ אוֹתָהּ לָאָרֶץ הַמְּאֻבְטַחַת
בְּמַגְנוֹמֶטֶר, פְּקָק, מַחְסוֹם, חוֹמָה.

 

וְהִיא הָיְתָה צְרוּרָה וּמְאֻבְטַחַת
וְשׁוּב וָשׁוּב פָּתְחוּ לָהּ אֶת הַתִּיק.
אַךְ כְּשֶׁבּוֹנִים חוֹמוֹת – אֶפְשָׁר מִתַּחַת
וְגַם מֵעָל לְהִתְחַכֵּם בִּטְרִיק.

 

כִּי כְּשֶׁחוֹמָה עַל כָּל תְּחוּמְךָ נִמְתַּחַת
וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת תְּחוּמוֹת בְּלוּל,
הָאַבְטָחָה שָׁוָה לַמְּאַבְטַחַת
וְהַשּׁוּעָל מַתְלִיל אֶת הַמַּסְלוּל.

 

עַכְשָׁיו הִיא כְּבָר הָאָרֶץ הַמְּטֻוַּחַת.
עַל הַשֻּׁלְחָן בְּשָׂרָה הַטּוֹב מֻנָּח.
מִי שֶׁחוֹתֵךְ אוֹתָהּ, שֶׁמִּטּוּבָהּ חַת,
חוֹטֵף אֶת זֶה עַכְשָׁיו בִּמְאֻנָּךְ.

 

מִקַּו חֲדֵרָה וְצָפוֹן – קַטְיוּשׁוֹת.
מִסּוֹף שְׂדֵרוֹת עַד סַף אַשְׁדּוֹד – גָּרָאד.
וּפֹה מִבְצָע מֻצְלָח, וּקְצָת דִּיּוּן שָׁם,
אַךְ בַּדָּרוֹם, כָּל יוֹם, בָּרָד יָרַד.

 

בָּרָד יָרַד. וְאֵשׁ-קָלוֹן. וְרוּחַ
צְפוֹן-מַעֲרַב-דְּרוֹמִית מֵהַחֲזִית.
בָּרָד טָרַד. אָדָם חָרַד. אֵרוּעַ.
הֲרֵי אָמְרוּ הַכֹּל בַּתַּחֲזִית.

 

הַחַזָּאִים אָמְרוּ. אָמְרוּ. אָז מָה אִם
אָמְרוּ? זֶה הַפְחָדוֹת. מָה, שֶׁנִּפְחַד?
אָטַמְנוּ בְּחוֹמוֹת אֶת הָאָזְנַיִם
וְלֹא עִנְיֵן אוֹתָנוּ אַף אֶחָד.

 

בָּרַחְנוּ / הִתְנַתַּקְנוּ / נְסוּגוֹנוּ.
עַכְשָׁיו דָּבָר אֵינוֹ מוֹעִיל פָּחוֹת
מִמֶּמְשָׁלָה עַל כֵּס שֶׁל מָהָגוֹנִי
אוֹ מְאַבְטֵחַ עַל כִּסֵּא שְׂמָחוֹת.

 

חֲבֹק אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ, מְאַבְטֵחַ!
כְּשֶׁהַפָּגָז יִפֹּל, לְמִי תִּקְרָא?
אַתָּה שָׁקוּל לְדֶלֶת וּמַפְתֵּחַ
שֶׁל בַּיִת שֶׁפְּתוּחָה לוֹ הַתִּקְרָה.

 

הַכְנֵס אֶל הַכִּיסִים אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ
עָמֹק עָמֹק. הַקֶּטַע כְּבָר מֻצָּה.
כִּי מָה אַתָּה שָׁוֶה עַכְשָׁו? קָדַחַת.
וּמָה עוֹשִׂים? יַבְּשׁוּ אֶת הַבִּצָּה.

 

 

 

כ”ח באדר א’ תשס”ח, 5.3.2008

שירה

הגדר

יצחק כהן

בְּנַחַל עֹז

בשם אללה הרחמן והרחום

1 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר בְּנִי. 2 בְּנִי 3 אַל תִּתְקָרֵב אֶל הַגָּדֵר.
4 רַגְלֶיךָ שֶׁקָּפְאוּ אֵינָן טוֹעוֹת. 5 נִשְׁבַּעְתִּי בְּחִשּׂוּף הַפַּרְדֵּסִים
6 וּבַצְּמִיגִים הַנְּמוֹגִים 7 וּבְעִיר זוֹ הַנְּצוּרָה 8 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ
אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ. 9 קְרָא אֶת הַמִּכְתָּבִים שֶׁהֻשְׁלְכוּ בִּשְׂדוֹתֵיכֶם.
קְרָא אֶת אֵלֶּה 10 שֶׁהוֹתִירוּ בָּכֶם צַלְּקוֹת פֶּחָם. 11 יְדֵי אִשָּׁה
כָּתְבוּ אוֹתָם 12 חֲמָסָהּ עָלֶיךָ 13 וְקִנְאָתָהּ בּוֹעֶרֶת. 14 שֶׁהִיא הַפְּצוּעָה
וְהִיא הַפּוֹצַעַת 15 וְהִיא הַפֶּצַע. 16 שֶׁהִיא הַנְּצוּרָה וְהִיא הַנּוֹצֶרֶת
17 וְהִיא הַמָּצוֹר. 18 נִשְׁבַּעְתִּי בְּפִיחַ הַצְּמִיגִים 19 וּבַדֶּגֶל הַמּוּנָף
20 וּבַעֲלֶטֶת מִנְהָרָה זוֹ הַנֶּחְפֶּרֶת 21 כִּי נִכְסְפָה נַפְשְׁךָ אֶל מְבַקְּשֵׁי רָעָתָהּ.
22 מִנֶּגֶד תִּרְאֶה וְאַל תָּבוֹא 23 זֶה נְבוֹ

 

اسحق كوهين
السياج

في ناحل عوز

بسم الله الرحمن الرحيم

1.لا تقترب إلى السياج يا بني 2. يا بني 3. لا تقترب إلى السياج

4 أقدامك التي تجمدت ليست مُخطئة 5 أقسمتُ بإزالة البساتين

6. وبالعجلات المتلاشية 7. وبالمدينة المحاصرة هذه 8. هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

9. اقرأ الرسائل التي أُلقيت في حقولكم. اقرأها. 10نقشوا عليكم النُدب المُفحّمة .11 أيدي المرأة كتبتها

12. بعيد الشر عنك 13. غيرتها تحترق 14لأنها الجريحة والجارحة

15 وهي الجُرح 16 إنها المحاصرة وإنها المتكونة

17وهي الحصار 18 أقسمت بِسخام العجلات 19 وبالعَلم المترفرف عالياً

20 وبالظلامِ هذا النفقِ الذي يُحفر 21 هل نفسك اشتاقت الى الذين يسعون الى الشر؟!

22 سترى كل شيء أمامك ولا تأتي 23 هذا نبو

 

לערבית: איתמר טובי

שירה

ערד

סיגלית בנאי

כָּכָה אֲנִי אֶשָּׁאֵר הֲכִי קָרוֹב לַפְּזוּרָה
הוּא אוֹמֵר בְּקוֹל שָׁקֵט בְּשִׁעוּר יַזָּמוּת
אַל תַּעֲזֹב אֶת הַשֵּׁבֶט הַמּוֹרָה אוֹמֶרֶת
אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי!
הוּא נִזְכָּר בַּשֵּׁבֶט הָאִינְדִּיָּאנִי שֶׁנִּשְׁאַר בַּשְּׁמוּרָה
מֵהַסֶּרֶט שֶׁהֶרְאוּ לָהֶם בַּוִּידֵאוֹ אַקְטִיבִיזְם
מַבִּיט בִּגְרָסִיאֵלָה הַמּוֹרָה
עַל צַוָּארָהּ תִּלְיוֹן עִם שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים מִזָּהָב
חֻלְצַת צֶ’ה גֵוָארָה אֲדֻמָּה
וּבֶטֶן הֵרָיוֹן קְטַנָּה
הוּא טוֹעֵם עַל לְשׁוֹנוֹ
אֶת הָר’ הָאַרְגֶּנְטִינָאִית שֶׁבְּפִיהָ
חוֹשֵׁב עַל עֲרָד וְעַל דִּירָה
קִירוֹת לְבָנִים וְחַלּוֹנוֹת לְבָנִים
וִילָדִים מְסֹרָקִים שֶׁיֵּלְכוּ לְגַן עִירִיָּה
וְלֹא 5 קִילוֹמֵטֶר בַּבֹּץ וּבַשָּׁרָב
כְּמוֹ שֶׁהָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר בִּכְּסֵיְפֶה
פַאדִי אַתָּה אִתִּי?
גְרָסִיאֵלָה מְחַיֶּכֶת
כֵּן הוּא עוֹנֶה בְּשֶׁקֶט
וּמֵישִׁיר מַבָּט
אֲנִי אִתָּךְ

שירה

מחסום אמיתי 1984

גלעד מאירי

הִגַּעְנוּ בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר לְהַחֲלִיף
מִשְׁמֶרֶת בְּמַחְסוֹם מְאֻלְתָּר
בְּפִתְחַת רָפִיחַ. שְׁבוּעַ תּוֹרָנוּיּוֹת,
סְבָבֵי שְׁמִירָה שֶׁל אַרְבַּע שָׁעוֹת.
הֵם הִבִּיטוּ בָּנוּ בֵּין בֶּטוֹנָדוֹת,
פְּקַעוֹת בְּהִיָּה.
בַּדְּיוֹנָה מֵעֵבֶר לַכְּבִישׁ
זָהֲרוּ אֲלֻמּוֹת
צִבְעוֹנִיּוֹת פּוֹאֶנְטַלִיסְטִיוֹת.
הִצְבַּעְנוּ דָּרוֹמָה,
שָׁאַלְנוּ מָה זֶה. עָנוּ,
בָּעֶרֶב עוֹבְרוֹת פֹּה מְכוֹנִיּוֹת
עִם פּוֹעֲלִים בַּדֶּרֶךְ לְעַזָה,
מֵאוֹת פְּרָחִים מְפֻזָּרִים לָהֶם
בֵּין הָרַגְלַיִם וּבְתָא הַמִּטְעָן.
הֵם יְסַפְּרוּ לָכֶם שֶׁקִּבְּלוּ
שְׁאֵרִיּוֹת מֵהַמַּעֲסִיקִים.
אַל תַּאֲמִינוּ,
הָעֲרָבִים גּוֹנְבִים מֵהַחֲמָמוֹת.
אַרְבַּעַת הַחַיָּלִים וְהַמְפַקֵּד
הִתְיַשְּׁבוּ נִנּוֹחִים בַּנּוּן נוּן,
חָזְרוּ לַהֵאָחֲזוּת.
עָמַדְנוּ חֲשׂוּפִים
עַל הָאַסְפַלְט הַמִּתְחַמֵם,
מִקְבָּץ חִצִּים נְעוּצִים
בַּמַּעְגָּל הַפְּנִימִי שֶׁל מַטָּרָה
רְחוֹקָה וּשְׁקוּפָה.
עָלִינוּ עַל הַדְּיוּנָה,
אָסַפְנוּ אֶת הַפְּרָחִים
הַמּוּפְקָעִים וְעָרַמְנוּ בִּשְׁתִיקָה
מַעֲרוֹם לְיַד הַבּוּטְקֶה
כְּמוֹ בְּקֶבֶר אַחִים.
כָּל נַהָג שֶׁעָצַרְנוּ לְבִדּוּק
קִבֵּל מֵאִתָּנוּ
פֶּרַח.

שירה

עזה

אמירה הס

הִנֵּה הַשִּׁיר. לֹא עֵת בְּכִי עַכְשָׁו
אַף כִּי נוֹשֶׁבֶת רוּחַ מוּזָרָה
וּכְמוֹ בַּחֲלוֹם
תְּהַלְּכִי לְלֹא מִרְצֶפֶת בְּאֵין עֹגֶן

לֹא עֵת לְהַזִּיל דִּמְעָה
הַהִמָּצֵא כָּמוֹהוּ
כַּבִּלְתִּי נוֹדָע
וּנְטִיפוֹת עֵינֶיךָ
אָנָּא יִשְּׂאוּ קוֹלָן בְּזִמְרַת צִפּוֹרִים

גַּם אִם לֹא תּוּכְלִי
לִבְרֹא רֶגַע שֶׁל שַׁלְוָה
שֶׁהִנֵּה לֶהָבוֹת וְעָשָׁן תָּמִיר מְכַסִּים אֶת הַשָּׁמַיִם
שֶׁהוֹתַרְתְּ מֵאָחוֹר,
שֶׁהִנֵּה קוֹלוֹת מִתְנַפְּצִים בָּחֳרִי אַף
וְאֵין שׁוֹמֵעַ זַעֲקַת יְלָדִים אִלֶּמֶת
שָׁמָּה בְּעַזָּה
הָאֵשׁ קוֹלַחַת פּוֹלַחַת אֶת הַיּוֹם בְּתַבְעֵרָה
וְאָזְלַת הַיָּד שֶׁל הַדְּמָעוֹת
נֶאֱבֶקֶת עַל שְׁפִיּוּת הַבְּרִיאָה
שָׁמָּה בְּעַזָּה, אַתְּ שֶׁמִּחוּצָה לָהּ
הָעוֹלָם מְכַכֵּב אֶת רִשְׁעוּתוֹ
וְרוֹצֵעַ אֲנָשִׁים לַתֹּהוּ
הָעוֹלָם מַבִּיט וְשִׁקְטוֹ הַפָּאסִיבִי
חוֹבֵט בְּגִדְרוֹת הַחַשְׁמַל
שֶׁל זִכְרוֹנוֹתַי

כְּבָר אֵינֵךְ בִּקְרוֹנוֹת הַזְּמַן מוּבֶלֶת
כְּיִצְחָק לְהַר הַמּוֹרִיָּה,
וְאַיָּלִים רַבִּים בִּשְׂדוֹת אָמֵרִיקָה
מִתְרוֹצְצִים חָפְשִׁי עִמָּךְ
עִם אֵיזוֹ הֲבָנַת יַתְמוּת שֶׁכָּזוֹ בָּעֵינַיִם.

מַשֶּׁהוּ נִצַּת בְּלִבֵּךְ בִּשְׂדוֹת אָמֵרִיקָה הַשּׁוֹפְעִים נֵכָר
בְּאָמֵרִיקָה הָאַיָּלִים מְלַחֲכִים מְנַת יוֹמָם
תַּחַת רוּחַ הָאֱלוֹהִים פּוֹסְעִים דַּק
בַּשְּׁבִילִים
שֶׁל
הֶנְזְל וּגְרֵטֶל

חָלַמְתְּ עַל בָּתֵּי שׁוֹקוֹלָד וְחַלּוֹנוֹת זְכוּכִית
וְכָל לִבֵּךְ הֶעָשׂוּי סֻכָּרִים וּדְבַשׁ
אִם תְּחַלְּקִיהוּ,
מִי יוּכַל לְהִזּוֹן
מִטִּפַּת אֵגֶל דְּבַשׁ
בְּתוֹךְ רִגְעֵי הַדְּמָמָה

בְּתוֹךְ הַמַּרְאוֹת

דרום