משורר, עורך, אוצר

אלחי סלומון

אודות

משורר, חוקר ספרות, עורך ומייסד ‘יהי – כתב עת פואטי־פוליטי’ וכן אוצר ‘גלריה גאולה – הגאולה לאמנות ישראלית ע”ש גאולה כהן” במסגרת בית אורי צבי ירושלים. יליד 1979 חיפה-מעלות תרשיחא. ממובילי מחאת השטרות וחבר ועדת ביטון. חבר ועד מנהל מוזיאון המייסדים והגלריה לאמנויות מעלות תרשיחא, כותב דוקטורט בספרות באוניברסיטת בן גוריון במסגרת מרכז אליישר ומרכז דעת המקום. אב לשלושה, בן זוג לאחת ויחידה.

שירה

הסדרה

אלחי סלומון

 

כֻּלָּנוּ מְבִינִים אֵיזוֹ הַסְדָּרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת שָׁם,
נָכוֹן?
הַסְדָּרָה כְּסִדְרָהּסִדְרַתתְּקִי
פוֹת
הֲכִי יָפוֹת
בָּעִיר
הַחֲרֵבָה
שֶׁתַּעֲלֶה עָשָׁן וְזֻהֲמָה וָצַעַר
כְּמִנְהַג גֻּבְרִין יְהוּדָאִין.
כֻּלָּנוּ מְבִינִים
אֵיזוֹ הַסְדָּרָה צְרִיכָה לִהְיוֹת כָּאן
אֱמֶת?מֵתוְעוֹדמֵת
וְכָלהַמִּתַּמֵּם
וְאֵינוֹ קוֹלֵט
שֶׁיָּבוֹא לַצָּפוֹן, אֲנַחְנוּ כָּאן, הַחֶבְרֶ’ה
יוֹשְׁבִים עַל שְׂפַת הַסִּיר
וּבִבְּרִיטוֹס הַצְּפוֹנִית, בֵּירוּת, בְּאֵרוֹת, בְּאֵרוֹתַיִּים
מְשַׁגְּרִים עַד שַׁעֲרַיִם וְגַם הָפַךְ בִּלּוּי שֶׁל צָהֳרַיִם
מִי מַעֲלֶה רִאשׁוֹן לַטִּקְטוֹק
בִּנְיָנִים קוֹרְסִים בְּהַנְדָּסָה כִירוּרְגִּית. קְטָעִים.
הָרֹאשׁ שֶׁלָּנוּ אוֹמֵר: עֲשֵׂה לָהֶם חֻרְבָּן. לֹא רֹאשׁ הָעִיר שֶׁל מַעֲלוֹת
תַּרְשִׁיחָא
אֶלָּא נַהֲרִיָּה. לָמָּה אָמַר חֻרְבָּן
נְצִיג הָעָם הַנֶּהֶנְתָן
אֶתְמוֹל הָיִיתִי שָׁם
בִּירָה, עוֹד קַנְקַן –
אֲבָל הָרְחוֹבוֹת רֵיקִים, קָרוֹב
אֲבָל הַלְּבָבוֹת תְּמֵהִים, קָרוֹב
אֲבָל הַיְּלָדִים כְּבָר לֹא בּוֹכִים, קָרוֹב. הַחֲרָדוֹת?לָרֹב
זֶה רַק אֶצְלִי
אֶצְלֵךְ וְאֶצְלֶךָ
הִגִּיעַ זְמַן מַהְפֵּכָה
וּבְלִבְּךָ
שִׁיעִי, בֶּן שִׁפְכָה
תָּבוֹא גַּם חֶרֶב.
שירה

יום אחד

אלחי סלומון

בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד עָבָר, הוֹוֶה
רַק עָתִיד
עָתִיד כְּהוֹוֶה.
בַּיּוֹם הַהוּא
לֹא יִהְיֶה עוֹד שְׂמֹאל יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּף
בַּיּוֹם הַהוּא
וְנִגָּר
דָּם זִבְחִי,
דְּבַשׁ רוּחִי
בַּיּוֹם הַהוּא
חוֹל כְּקֹדֶשׁ, תֶּחְמַרְנָה הַיָּדַיִם
יוֹם אֶחָד
בַּיּוֹם הַהוּא תֶּאֱפַל אֶרֶץ
וּלְבוּשֶׁיהָ כְּאַחֲרִית יָמִים.
יוֹם הַהוּא

 

בַּיּוֹם הַהוּא
יְצַלְצֵל מְשִׁיחִי אֵלַי,
שְׁעַת לַיִל.
בַּיּוֹם הַהוּא
מוּסַר הַקֹּדֶשׁ וּמוּסַר בְּאֵרִי
חַד בְּחַד הוּא, יוֹם
הַהוּא
וְנִקְדַּשְׁתִּי אֶת רֹאשִׁי מֵעָלַי
וַהֲסִירוֹתִי קַרְקַפְתּוֹ מֵעָלָיו
וְיָשְׁבָה הָאָרֶץ לָבֶטַח
בְּדָם חֲלָלִים וְיוֹנְקִים תִּטְבֹּל הָעֵנָב,
בְּאֶשְׁכָּר עֲנָבִים וּגְפָנִים וּפַגִּים
יִטְבְּלוּ אָז כֶּבֶשׂ
וּזְאֵב תַּפְנוּקִים
יוֹם אֶחָד הִנֵּה הוּא וְלֹא עוֹד
יוֹם אֶחָד
לֹא עוֹד יִקָּרֵא לְיוֹם לַיְלָה וּלְלַיְלָה לַיְלָה
יוֹם אֶחָד
וְנִשְׁלַף פִּין הַחַשְׁמַל
בַּיּוֹם הַהוּא
וְהָיוּ כָּל הַמָּסַכִּים לְיָעִים וְסִירוֹת עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ
צָבְאוּ הַנָּשִׁים וְהָיוּ לְמַלְכוּת
וְהָאָדָם הָיָה בָּאָרֶץ, וְהָאָדָם יִרֶב בָּאָרֶץ, וַיֹּאכַל הָאָדָם אֶת הַגַּרְגִּירִים
וַיֵּצֵא לַחַקְלָאוּת בַּשָּׂדֶה, וַיַּעֲבֹד הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְלֹא יֹאמַר הָאָדָם
צַר לִי הַזְּמַן
שֶׁאֶחֱזֶה שֶׁמֶשׁ וְאֶעֱשֶׂה שְׁרִיר
וּפָלוֹחַ וְאֶעֱבֹד בָּאָרֶץ. וְהָיָה לִי הַזֶּרַע לַזּוֹרֵעַ
וְהַלֶּחֶם לָאוֹכֵל,
גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה לְהִלַּת רֹאשִׁי, וּפֶלַח הָרִמּוֹן כְּפֶלַח קִבֹּרֶת הַחֲסוֹנִים
הַמְּדוּרָה הָיְתָה לְאֵשׁ וּבֵית יַעֲקֹב בַּיִת הַפָּתוּחַ

שירה

יבורך הפרי

אלחי סלומון

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים, פּוֹעֵם פְּרִי בַּשְׂרָנִי.

וְהַבֶּטֶן עֲרֵמַת חִטִּים, רוֹעָה בֵּין שׁוֹשַׁנִּים

פְּרִי בָּטֶן

 

אַתְּ, הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כּוֹרַעַת לְהוֹלִיד.

 

הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית הַגְּדוֹלָה, דֻּבָּה

פְּצוּעָה, עֲנָקִית רַגְלַיִם

פְּרִי חָדָשׁ שֶׁיְּבֹרַךְ

שׁוֹאֵף יוֹנֵק נוֹאֵק

פְּרִי יַקִּיר לִי, אֶפְרַיִם בֶּן דָּוִד

צוֹעֶקֶת בֵּין הָעֲבָרִים

יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּך אֶתְפָּאָר.

 

בַּחֲדָרִים סְגוּרִים וַאֲפֵלִים

עוֹמְדִים 

הַסַּרְבָנִים

חוֹרְצִים אֶל הַקְּלִפָּה הַוָּתִיקָה חָרִיץ אֶחָד שֶׁל מָוֶת

לֹא יְגֻיַּד, לֹא יֻגְלַד

מֵתָה שֶׁלִּי, יָפָה וְגַם פּוֹרַחַת.

 

הַיְּשָׁנָה וְהַטּוֹבָה,

 

קֹדֶשׁ קָדָשִׁים נָפַלְתָּ חָלָל

צְבִי לִבִּי, אֶל אֶרֶץ

וְהַפְּרִי, הַפְּרִי

יְבֹרַךְ פּוֹעֵם, יְבֹרַךְ פּוֹעֵם.

 

מִבֵּין הַקְלִפּוֹת

פַּחַד אֱלֹהִים בּוֹעֵט בַּפְּרִי

וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם

מֹתֶק, אַלּוּף הַלֵּב

יָבוֹא

פְּרִי בִּטְנִי

אֲשֶׁר פְּצַעְתֶּם

בְּשִׁסּוּף אֶחָד

בִּקּוּעַ

אוֹר חָרִיץ מַבְלִיחַ, כִּבְתִקְרוֹת שֶׁל הֵיכָלוֹת הַכְּנֵסִיּוֹת, הַכְּנֶסֶת

יִשְׂרָאֵל הָאֲמִתִּי

מָה דְּמוּת לְךָ, יַלְדִּי. הִנְנִי בָּא

יְבֹרַךְ, יְבֹרַךְ הַפְּרִי.

 

 

 

 

 

ישראל, התשפ”ג 2023

י״ג באב ה׳תש״פ (3 באוגוסט 2020)

15 להתנתקות: האסופה. דבר האוצֵר

אלחי סלומון

טבעה של טראומה, ובוודאי של טראומה קולקטיבית, שהיא תובעת את זמנה, לעיבוד ולבסוף גם ריפוי. בימים אלו השיח אודות העקירה-התנתקות-גירוש פורץ סוף סוף את חומות השתיקה וההשתקה, מוצא את דרכו לאט אך בהתמדה אל הספירה הציבורית. סיפורים מורכבים צפים ועולים, געגוע וכאב, ובצידם חלומות ותקוות לשיבה, תיקון, אחדות ואחריות לאומית.

“יהי” הרואה אור ע”י בית אורי צבי ירושלים הוקם מתוך התוהו הזה, של מעשה ההתנתקות. לא היה כמעשה הזה, והרגשנו כי סיפור זה, כמו גם מופעים אחרים של המעשה הלאומי בארץ ישראל, ראויים למצוא את מקומם בשדה התרבות, האמנות והספרות. היום אנו מניחים בפני הקהל הישראלי מאסף יצירות מקיף בנושא ההתנתקות. מגוון קולות, מן החיילים ובני הישיבות ששירתו ולמדו בחבל עזה, עבור דרך תושבי הגוש – ותיקים וצעירים – אנשי העוטף וציבור ישראלי רחב, המבקש להשמיע קולו. יצירות מקור חדשות ויצירות שנתהוו וראו אור טרם האירוע הזה, במהלכו ובשנים שאחריו.

“מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון” מוביל את השיח הרחב אודות אירוע ההתנתקות ומשמעויותיו, ויחד חברנו ליצירת אסופה זו, אשר כפי המתוכנן מבחר יצירות ממנה תראינה אור בקרוב במהדורת דפוס ייחודית, בפורמט של גיליון אלבומי, ולכשירפה נגיף קורונה את אחיזתו בסדר היום התרבותי של מדינת ישראל גם במסגרת אירוע חגיגי של השקת תערוכה מקיפה.

עוד חברו למיזם זה “פורום שילה” שסייע לנו רבות, וברמה האמנותית כתב העת “בר – בין יוצר למקום”, בית הספר לאמנות “פרדס” וגלריה “1:1” לאמנות ופוליטיקה. שותפים אלה עמלים על רעיונות אמנותיים שונים המיועדים ללוות את המשך פיתוח המיזם בתקופה הקרובה.

הגיעו אלינו מאות רבות של יצירות אמנות וספרות. אפשר עדיין להוסיף ולשלוח, הדלת נשארת פתוחה ליצירה בנושא שלפנינו ובנושאים פואטי-פוליטיים אחרים. אנו מבקשים להודות מקרב לב ליוצרים אשר ליבם פתוח וכשרונם הינו לפניכם ואשר עמלו ושלחו. מתוך שפע היצירה בחרנו, ובימים הקרובים תעלינה עוד ועוד יצירות רבות. היו עימנו.

 

בברכה,

מערכת יהי

מרכז קטיף להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון

בית אורי צבי ירושלים

אלחי סלומון, עורך

שירה

כתום

אלחי סלומון

 

1

 

לוּלְיָנִים אָנוּ,
הָאָרֶץ לָנוּ קִרְקָס.
עוֹלִים בַּגֶּבַע
יוֹרְדִים בַּגֶּבַע
סֵפֶר תּוֹרָה לָנוּ, פַּעֲמוֹנִים וְנִצְנוּצִים
יֵשׁ לָנוּ צְבָעִים מְיֻחָדִים בַּחֻלְצוֹת
כְּתֻמִּים
אֲנַחְנוּ נְעָרוֹת רַכּוֹת
וְאַחַר כָּךְ
תִּינוֹקוֹת קוֹפְצוֹת מֵאִתָּנוּ בַּמִּנְשָׂאוֹת
נְעָרֵינוּ וּגְבָרֵינוּ
רוֹצְצִים וּמְיַחֲלִים
בֵּין טְרָשִׁים וְתַרְשִׁישִׁים
סְלָעֵינוּ עַל רָאשֵׁינוּ

 

 

2

 

מִיְּהוּדָה, מִיהוּדָה וּמִשּׁוֹמְרוֹן,
פַּנּוּ דֶּרֶךְ לָנוּ,
זוֹרְקִים עָלֵינוּ אַלּוֹת וְאֶמְצָעִים
לְפִזּוּר הַפְגָּנוֹת
יֵשׁ לָנוּ מַצְלֵמוֹת וּמְכוֹנִיּוֹת עִם מַכְשִׁירֵי קֶשֶׁר
הָאַנְטֵנוֹת שֶׁלָּנוּ מְסֻדָּרוֹת
עִם סְרָטִים
כְּתֻמִּים
וְיֵשׁ לָנוּ מַפּוֹת
אָנוּ
הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ
בֹּאֲכָה אֶל הַגָּדֵר
אֶל הַהֲרִיסוֹת הַמְּחֻנְטְרָשׁוֹת
שֶׁל הַבָּתִּים שֶׁלָּנוּ שֶׁל גִּדְמֵי בֵּטוֹן וְאָלוּמִינְיוּם
כְּתָמִים אֲפֹרִים
בַּשֶּׁמֶשׁ הַמְּפֻיַּחַת שֶׁל עַזָּה

 

 

3

 

יֵאוּשׁ הָיָה לָקוּם שָׁם,
יֵאוּשׁ הָיָה לִבְנוֹת שָׁם,
הַמַּעֲרָב וְתַרְבּוּתוֹ וְכָל הַחֲתִיכִים
בְּבָתֵּי הַקָּפֶה.

אֲנַחְנוּ
הַפָּתֵטִיִּים
בְּשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל
הָעוֹלָמִי, הַיָּם-תִּיכוֹנִי
אֲנִי
שֶׁהַשּׁוֹטְרִים עוֹלִים עָלַי בְּיַם תְּכֵלֶת מַדֵּיהֶם
הָרֹק שֶׁלִּי מַקְצִיף עִם הֶעָפָר
הַשְּׂפָתַיִם לוֹחֲכוֹת עָפָר
אֵין לִי יְכֹלֶת לַהֲדֹף
גַּם
הָאֲדָמָה סוֹטֶרֶת לִי

 

 

 

 

 

 

פורסם בספר “קטיפא קומי”, הוצאת הקיבוץ המאוחד התש”ף

תגובות פייסבוק

Share

Yehee — Political Poetic Journal