בַּחֲנוּת נַעֲלַיִם

אִישׁ אָפֹר, מְכֻוָּץ בִּמְעִיל צְבָאִי.

גָּדוֹל עָלָיו.

תַּגִּיד, יֵשׁ פֹּה הַנָּחָה לְאָב שַׁכּוּל?

אֲנִי צָרִיךְ לְבָרֵר, אוֹמֵר הַמּוֹכֵר.

וַאֲנִי חוֹשֵׁב: בֶּן אָדָם, כָּכָה? אֶת הַבֵּן שֶׁלְּךָ תְּמוּרַת כַּמָּה שְׁקָלִים הַנָּחָה עַל נְיוּ בָּאלָאנְס?

אֲנִי צָרִיךְ מִדָּה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע.

זֶה גָּדוֹל עָלֶיךָ אֲדוֹנִי, מְאוֹד.

אִישׁ אָפֹר מְלַטֵּף קֻפְסַת קַרְטוֹן מִדָּה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע.

גָּדוֹל עָלָיו.

בֵּרַרְתִּי וַאֲנִי מִצְטַעֵר.

אֵין הַנָּחָה לְאָב שַׁכּול

 

זיכרון

 

 

זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא
עַל כָּל פְּרָטֶיהָ,
זִכְרִי אוֹתָהּ כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה לָךְ מִפְלָט
וְתִגְבַּר בֶּהָלַת הַנְּשִׁימוֹת.

 

זִכְרִי אֶת הַסַּפְסָל בְּדַבְּלִין
בְּגַנֵּי הַבּוּשִׁי פַּארְק
אֶת הַשֶּׁקֶט הַמְּנַטֵּף
חֲרִישִׁית עִם הַטִּפּוֹת,

 

אֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הָרָטֹב,
אַחֵר מִכְּפִי שֶׁהֻרְגַּלְתְּ
לֹא רָעֵב לְמַיִם וּמִתְקַמֵּט עֶרְגָּה
אֶלָּא מָלֵא, נִנּוֹחַ מֵרְוָיָה.

 

זִכְרִי אֶת הַמֶּרְחָב הַיָּרֹק
הַנִּפְתָּח כִּמְנִיפָה
הַמִּתְרַפֵּק בְּחֻפַּת הָעֵצִים
הַנּוֹשֵׁק לִשְׂמִיכַת הֶעָנָן
הַמִּתְעַלֶּסֶת תְּכֵלֶת וְהֵבְזֵק זָהָב.

 

זִכְרִי אֶת נְשִׁימוֹתַיִךְ
בֵּית הֶחָזֶה נִמְלָא וּמִתְרוֹקֵן
שַׁבְרִירִים שֶׁל אוֹר,
גַּם נְשִׁימוֹת אֶפְשָׁר לִזְכֹּר.
זִכְרִי אֶת הַשָּׁעָה הַהִיא,
יֵשׁ נֶצַח שֶׁכְּדַאי לִזְכֹּר.

 

זִכְרִי אוֹתָהּ, זִכְרִי
כָּל שָׁעָה וְשָׁעָה שֶׁל רְוָחָה,
רַק כָּךְ תּוּכְלִי שְׂאֵת כֹּבֶד
קוֹל צַעֲקַת דְּמֵי אַחַיִךְ וְאַחְיוֹתַיִךְ,
בַּשָּׁעָה הַזֹּאת.

 

 

 

 

 

בור

 

 

הֵדֵי מִלְחָמָה
מְטַוְּחִים אֶת הַלַּיְלָה,
מְבַעֲטִים וְחוֹרְקִים
שְׁמָשׁוֹת אֶל עַצְמָן.

 

כַּלְבִּי נוֹבֵחַ, מִתְרוֹצֵץ
בְּתֶדֶר שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע
חוֹרֵךְ בִּבְעָתָה אֶת הָאָסוֹן.

 

וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתְךָ
הוֹלֵךְ וּמְרַחְרֵחַ בְּגוּפִי,
מְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנְךָ
מִכַּפּוֹת רַגְלַי, מְטַפֵּס
מַעֲלֶה יְרֵכַי
מוֹצֵץ מֵעֶרְוָתִי
אֶת צִנַּת הַפַּחַד,
שָׁר בִּי שִׁיר עֶרֶשׂ
בְּמָה שֶׁמְּמַלֵּט אֲנָחָה מִתּוֹכִי,
בִּשְׂפָתְךָ שֶׁאֲנִי יוֹנֶקֶת בְּפִי,

 

כְּמוֹ בְּכוֹחַ גּוּפְךָ
לְהָמִיר רַעַד בְּרַעַד,
אֵשׁ בָּאֵשׁ. כִּבּוּשׁ בְּכִבּוּשׁ,

 

כְּמוֹ בְּגוּפְךָ
לְהַסִּיג צְבָאוֹת וּכְלֵי מַשְׁחִית,
לְמַלֵּא בִּתְנוּמָה רֵיקוּת שֶׁל בּוֹר.

תִּקְטֹף לִי עָנָן
רַךְ וְלָבָן
וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ עָלָיו
מִכָּל מִשְׁמָר
וַאֲטַפֵּל בּוֹ יוֹם יוֹם.
אֲנִי אַשְׁקֶה אוֹתוֹ עַד נְגִירָה
וְהוּא יַצְמִיחַ עֲלֵי כּוֹתֶרֶת חֲדָשִׁים
עַד שֶׁיִּגְדַּל וְיִפְרַח וְיִתְפַּח כְּמוֹ חָלָה
וִימַלֵּא אֶת כָּל הֶחָלָל

הָרֵיק שֶׁהִשְׁאַרְתָּ

כְּשֶׁהָלַכְתָּ
עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִכַּרְנוּ.

 

 

1.

 

קֹדֶם תַּחֲזִירוּ אֶת הַיְּלָדִים
הַקְּטַנִּים הַחֲמוּדִים
אַחַר כָּךְ אֶת הַנָּשִׁים
הַמְּגִנּוֹת הַמְּכִילוֹת
אַחַר כָּךְ אֶת הַגְּבָרִים
הָעַזִּים הָרוֹעֲמִים

 

אַחַר כָּךְ אֶת הַגּוּפוֹת

 

וְהַזִּכְרוֹנוֹת
וְדִבְרֵי הַמְּתִיקָה
וְכִנּוּי הַחִבָּה
וּשְׁעוֹת הָעֲבוֹדָה
וּשְׁעוֹת הַלִּמּוּד
וְהַמַּאֲמַצִּים
וְאַכְזָבוֹת הַנְּעוּרִים
וְאֶת הָאֹשֶׁר
וְהַמַּגָּע
וּתְחוּשַׁת הַשֶּׁקֶט
וְהַטַּעַם

 

אֲבָל קֹדֶם הַיְּלָדִים
תַּחֲזִירוּ קֹדֶם אֶת הַיְּלָדִים

 

 

2.

 

כָּל הָעִיר רָעֲדָה
אֲנִי אוֹמֵר לְךָ
הִרְגַּשְׁתִּי
כָּל הַשְּׁכוּנָה
כָּל הָרְחוֹב
כָּל הַבִּנְיָן
כָּל הַגּוּף
הַנֶּפֶשׁ

 

הַטִּיל נָפַל
הַחַיָּל נָפַל
הַחִיּוּךְ

 

 

 

3.

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיאָה –
פִּתְּחוּ בְּבַקָּשָׁה
אַתֶּם שָׁם?
יֵשׁ לָנוּ מַשֶּׁהוּ לוֹמַר
בְּבַקָּשָׁה
אֲנַחְנוּ מְבִינִים
(גַּם אַתֶּם)
פִּתְּחוּ

 

דְּפִיקָה בַּדֶּלֶת הִיא קְרִיעָה
 

 

4.

 

תֵּן לָנוּ מַשֶּׁהוּ לִצְחֹק מִמֶּנּוּ
אֲבָל מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת
לֹא חֲצָאֵי בְּדִיחָה
לֹא טְרִיקִים זוֹלִים
לֹא – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁבִּזְמַן הַבְּרִיחָה הֶחְלַקְתִּי עַל בָּנָנָה וְהַכַּדּוּר שֶׁל הַמְּחַבֵּל פִסְפֵס
אוֹ – כַּמָּה מַצְחִיק שֶׁנִּשְׁלְחָה הוֹדָעָה אַחֲרוֹנָה מֵהָאֲהוּבָה אֲבָל לְבַסּוֹף הִיא לֹא מֵתָה רַק נֶחְטְפָה
מַשֶּׁהוּ אַחֵר מִכַּמָּה מַצְחִיק שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁזּוֹ הַמִּשְׁטָרָה אֲבָל הָיוּ אֵלֶּה מְחַבְּלִים מְחֻפָּשִׂים וְהֵם יָרוּ עָלֵינוּ

 

מַשֶּׁהוּ מַצְחִיק בֶּאֱמֶת

 

 

 

5.

 

הַפַּחַד הֵצִיף אֶת כָּל פִּנּוֹת הַחֶדֶר
הִזְדַּחֵל עַל הַקִּירוֹת
(צְעָקוֹת בְּעַרְבִית)
נָזַל מֵהַתִּקְרָה
(זְכוּכִית נִשְׁבֶּרֶת)
נִמְסַךְ עַל הָרָאשִׁים
(הַנֶשֶׁק נִטְעַן)

 

נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת –
יֵשׁ כָּאן מִישֶׁהוּ
יֵשׁ מִישֶׁהוּ כָּאן

 

 

 

6.

 

בֵּין קִירוֹתָיו הֵבַנְתִּי
נֶחֱרַב
סְדָקִים מְסַפְּרִים בְּאֶלֶף מִלִּים
תַּם וְנִטְמַן
וּפוֹרֶצֶת נְגִּינָה
שֶׁהִיא הֲפוּכָה לַתִּקְוָה
וַאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים מִן הַשְּׁבָרִים לְהַבִּיט
אֵיךְ הַשָּׁמַיִם מִתְכַּנְּסִים
כְּאִלּוּ מְחַבְּקִים עַצְמָם
וְלָנוּ לֹא נוֹתְרוּ יָדַיִם

 

 

 

7.

 

אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנַחְנוּ עֲדַיִן לֹא יוֹדְעִים אֶת הַכֹּל
הַכֹּל עוֹד יִתְגַּלֶּה
וּמָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה קָשֶׁה
וַאֲנַחְנוּ מְחַכִּים שֶׁנֵּדַע הַכֹּל אֲבָל בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן
גַּם לֹא רוֹצִים לָדַעַת הַכֹּל
וְנֵדַע הַכֹּל כְּשֶׁנִּרְאָה אֶת הָאֲרוֹנוֹת
כְּשֶׁנִּשְׁמַע אֶת הָאִמָּהוֹת צוֹעֲקוֹת וְאֶת הַיְּלָדִים צוֹרְחִים וְאֶת הַגְּבָרִים שׁוֹתְקִים
(וְאַתָּה יוֹדֵעַ מָה גְּבָרִים אוֹמְרִים כְּשֶׁהֵם שׁוֹתְקִים)

 

גַּם אָז לֹא נֵדַע הַכֹּל אֲבָל נֵדַע שֶׁזֶּה הַסּוֹף
אַחַר כָּךְ יָבוֹאוּ הַתַּחְקִירִים
מִי נִרְדָּם וּמִי נִלְחָם וּמִי נֶאֱלַם
וְאַחַר כָּךְ שׁוּב שְׁתִיקָה
מָה כְּבָר אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת עִם מִי שֶׁפִישֵׁל?
מַסְפִּיק אֲנָשֵׁינוּ מֵתִים

צְחוֹקָן הַמִּתְגַּלְגֵּל בְּרַכֶּבֶת מַכְאִיב לִי בַּעֲצָמוֹת.

הַצַּמּוֹת

הַמַּבָּט הַתָּמִים

חֲצָאִיּוֹת אֲרֻכּוֹת מַסְפִּיק

כְּדֵי לְכַסּוֹת.

 

אִישׁ לֹא סִפֵּר לָהֶן

עַל יוֹם הַזִּכָּרוֹן.

 

רֵיחַ הַדְּמָעוֹת עוֹד נִשָּׂא בְּאַפִּי

הַקּוֹל הָרוֹעֵד

הַלְּבָבוֹת הַבּוֹעֲרִים

הָאָבְדָן

אֵלּוּ שֶׁהָלְכוּ וְלֹא יָשׁוּבוּ

שֶׁנִּשְׁאֲרוּ וּמִתְחַנְּנִים שֶׁיִּפָּסֵק

שֶׁחַיִּים עִם הַשְּׁאֵרִיּוֹת

שֶׁל מִי שֶׁפַּעַם הָיו

וּלְעוֹלָם כְּבָר לֹא.

 

מַדּוּעַ

מַדּוּעַ

אִישׁ לֹא סִפֵּר לִי

עַל יוֹם הַזִּכָּרוֹן.

 

אַחֲרֵי כָּל הַשָּׁנִים נוֹתְרוּ רַק הַנָּשִׁים:

אִמָּא, אָחוֹת, אֲהוּבָה.

גּוּפִים בָּלִים רוֹכְנִים,

מַחְזִיקִים יָדַיִם מְעַט,

מְחַזְּקוֹת. מִתְחַזְּקוֹת.

 

 

הָאָרֶץ סוֹעֶדֶת לְאַט

מַפְרִיחָה מִשִּׁמְמָתְךָ שִׂיחִים בַּשְׂרָנִיִּים

יָד לְבָשָׂר שֶׁהָיָה

וְשֵׁם שֶׁהוֹלֵךְ וְנִמְחָק.

 

 

נָפַל בַּקְּרָב בְּסִינַי

נָפַל בַּקְּרָב בְּסִינַי

שׁוּרוֹת עַל שׁוּרוֹת עַל טוּרִים.

כְּסוּפִים בְּרוֹשֵׁי גִּבְעַת הַמַּכָּבִּים
מְחוֹלְלִים עִם הָרוּחַ
כִּילָדֵינוּ זוֹקְפֵי קוֹמָה
חוֹבְשֵׁי כֻּמְתוֹת וּפִרְחֵי קְצֻנָּה.
בָּתִּים מְטֻיָּחִים לָבְשׁוּ מַדֵּי א’ וְכֻמְתָּה אֲדֻמָּה
“זֵהִים כְּמוֹ בְּמִסְדָּר,” חָמְדוּ לָצוֹן הָאוֹרְחִים.
“כְּאַבְנֵי הַשָּׂדֶה וְרוּחַ עֲלֵיהֶן מְרַחֶפֶת,”
הֵשִׁיבָה מְשׁוֹרֶרֶת הָרֵעוּת.

חֶסֶד הַשַּׁחַר עַל עֻלֵּי הַיָּמִים
שֶׁיָּדְעוּ יְמֵי רֵעוּת מבְּרֵאשִׁיתָהּ,
הִתְעַפְּרוּ בֶּעָפָר עַל אֲדָמָה בְּתוּלִית
עֵת שַׁעַל־שַׁעַל נִבְנְתָה
תִּינוֹקוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ בַּחוֹל
גִּלּוּ עֹז רוּחַ
עַל פְּנֵי אֲדָמָה, בָּאֲוִיר וּבַיָּם
מֵהֵם שָׁבוּ אֱלֵי עָפָר לָנוּחַ
עֹז צֶמַח, צְבִיקָה זִימֶן, נִיר כֹּהֵן,
יָנִיב בַּרְאוֹן, אוּרִי אַבְנִי…
שִׁיר הָרֵעוּת נִמְשַׁךְ מִדּוֹר לְדוֹר
צִפֳּרֵי הַשִּׁיר פָּרְשׁוּ כָּנָף
עָטוּ כַּנְפֵי טַיִס
עַתָּה שָׁבִים אֶל בָּתֵּי הָאָב
מִי יִבְנֶה לָהֶם בַּיִת
עַל גִּבְעוֹת רֵעוּת

וְיָשׁוּבוּ בָּנִים לִגְבוּלָם.

 

“הקרבות האבודים על חיי הילדים” (יהודה עמיחי)

 

אֲנִי מַתְחִיל כָּל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ
אֶת הַיֵּאוּשׁ
הַתְּרִיסִים פְּתוּחִים
הָאוֹר מַכֶּה בָּאִישׁוֹנִים
עוֹד לֹא שֶׁבַע
עוֹד לֹא קָנִינוּ וִילוֹנוֹת
עוֹד מְעַט הַבַּיִת יִמָּלֵא חַיִּים
נָבִיא יְלָדִים
וְהַקְּרָבוֹת הָאֲבוּדִים
אָמַרְתִּי לְךָ תְּסַדֵּר
הַשֻּׁלְחָן מָלֵא נְיָרוֹת
וּשְׁטוּיוֹת

 

 

משהו רע

 

 

מַשֶּׁהוּ רַע
קָרָה
מַשֶּׁהוּ רַע
קָרַע
הִצִּיב עוֹרֵב עַל גַּג בֵּיתִי
וְהוּא אוֹמֵר
שִׁירָה.

 

 

 

מֵרוֹם

 

 

בַּבֹּקֶר
אֲנִי מְנַשֵּׁק אֶת תְּמוּנָתְךָ,
מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתְךָ
כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ.
מֵרִים מִשְׁקוֹלוֹת
הָאוֹר הַכָּבֵד
לְפַלֵּס דֶּרֶךְ
לְעוֹד יוֹם.

 

 

 

לעצמנו

 

 

לָמָּה?
מִלְמַלְנוּ לְעַצְמֵנוּ.

לֹא צָעַקְנוּ
לֹא בִּקַּשְׁנוּ
בֵּין כֹּה וָכֹה
אֵין

מִי

 

 

 

זו הארץ

 

 

הִיא הִנִּיחָה כַּף יָדָהּ עַל יָדִי
וְאָמְרָה:
אַתָּה לֹא אָשֵׁם
וְאֵין עָלֶיךָ קְלָלָה

זוֹ הָאָרֶץ הַזֹּאת
וְהַנַּחְס.

 

 

 

זה לא החניכיים

 

 

חַכִּי שָׁלוֹש שָׁעוֹת וְהַשְׁקִי אוֹתוֹ הַרְבֵּה מַיִם
אָמַר הָרוֹפֵא הַמַּרְדִּים לְאִשְׁתִּי
לְאַחַר נִתּוּחַ הַחֲנִיכַיִם.

כָּךְ תִּתְפּוֹגֵג שְׂמִיכַת הַפּוּךְ
הַנַּרְקוֹטִית.

גַּם לְאַחַר שְׁמוֹנֶה שָׁעוֹת
לֹא הִסְכַּמְתִּי לִשְׁתּוֹת.

 

 

 

שכבות צבע (שיר על שיר ישן)

 

 

אמשיך

 

 

אֲנִי דַּף לָבָן
וַאֲנִי מַחְלִיט
בְּאֵילוּ צְבָעִים אֶשְׁתַּמֵּשׁ.
גַּם אִם דְּיוֹ יִשָּׁפֵךְ
וְכֶתֶם יָצִיף אֶת סִיבַי
אֶקְפֹּץ אֶגְרוֹפַי
וְאַמְשִׁיךְ לְהַחְלִיט:
אֲנִי דַּף לָבָן

 

 

אֲנִי לֹא זוֹכֵר
אִם “אַמְשִׁיךְ” נִכְתַּב מֵעַצְמוֹ
אוֹ שֶׁהִכְתַּבְתִּי אוֹתוֹ לְעַצְמִי,
הֶהָיָה זֶה לְאַחַר יֵאוּשׁ
אוֹ פֶּרֶץ שֶׁל תִּקְוָה?

הַיּוֹם הַדַּף נִרְאֶה
כְּמוֹ צִיּוּר שֶׁל גֶּ’קְסוֹן פּוֹלוֹק:
צְבָעִים שֶׁהוּטְחוּ, נָזְלוּ
נִמְרְחוּ וְכִסּוּ
וְלֹא בָּרוּר אִם מְדֻבָּר בְּקִשְׁקוּשׁ
אוֹ בְּמַשֶּׁהוּ יָפֶה.

וְאוּלַי, צָרִיךְ מָטוֹס
וּמְפַעְנֵחַ תַּצְלוּמֵי אֲוִיר
שֶׁיֹּאמַר לִי:
רְאֵה,

זֶה אַרְמוֹן!

הִנֵּה הַמִּטְבָּח,
הִנֵּה חֲדַר הַשֵּׁנָה
וְכָאן הָיָה
חֲדַר הַיְּלָדִים.

 

 

 

אמרות חכמה

 

 

“נהגתי לחפש כוח וביטחון מחוץ לעצמי, אבל הם נמצאים מבפנים”
אנה פרויד

“הליכתנו תהיה נוחה יותר כשעינינו מופנות קדימה, מאשר אם יוסבו לאחור”
ג’רום ק’ ג’רום

“אני לא חושבת על הסבל, אלא על היופי שעוד קיים”
אנה פראנק

“הסערות גורמות לאלונים להעמיק את שורשיהם”
ג’ורג’ הרברט

“אני דף לבן, ואני מחליט באילו צבעים אשתמש”
גיורא פישר

אַל תְּזַיְּנוּ לִי אֶת הַשֶּׂכֶל, בְּיִחוּד אַתָּה, גִּיּוֹרָא.
הַבֵּן שֶׁלְּךָ מֵת
וְאַתָּה אוֹמֵר שִׁירָה?

 

בְּשַׁעַר בֵּית הַקְּבָרוֹת עוֹמֵד חַיָּל בְּמַדֵּי זַיִת וְתוֹהֶה.
עַל פִּשְׁרָן שֶׁל אֲבָנִים לְבָנוֹת וְכָרֵי דֶּשֶׁא יְרֻקִּים.
עוֹמֵד וְתוֹהֶה עַל אֲשֶׁר לְקָחוֹ בְּאִישׁוֹן לַיִל, בֵּינוֹת לְמִרְבְּצֵי אֲבָנִים וְכָרֵי עֵשֶׂב מְרֻבִּים וְהוֹבִילוֹ בְּדֶרֶךְ לֹא דֶּרֶךְ, מְכַתֵּת רַגְלָיו בֵּין נֶשֶׁר לְצִפּוֹר וְתוֹהֶה עַל הֵיכָן וּלְאָן?
וְעוֹדֶנּוּ עוֹמֵד עוֹמֵד לְפִתְחוֹ וְנִזְכַּר בְּלֵילוֹת מְרֻבִּים שֶׁצָּעַד בֵּינוֹתָם, מְלֻוֶּה בַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד וְתִקְוָה לְזוּג אוֹרוֹת מֻאֲפָלִים בַּמִּפְגָּשׁ שֶׁבֵּין לָבָן לְשָׁחֹר.
וְנִזְכַּר בִּילֵל תַּנִּים שֶׁלִּוּוּהוּ בְּאַשְׁמֹרֶת רִאשׁוֹנָה,
חִרְחוּר חֲזִירִים בְּאַשְׁמֹרֶת שְׁנִיָּה
וּנְבִיחַת כְּלָבִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּסַפְּרִים זֶה לָזוֹ אִשָּׁה וּבַעֲלָהּ.
וְנִזְכַּר כִּי בְּאַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה סִפְּרוּ רַגְלָיו לְאַרְצוֹ, וְהָיוּ הוּא וְהִיא גּוּף אֶחָד וְתִקְוָה אַחַת.
וְזָכַר אֶת לֹבֶן הַסְּלָעִים לְמוּל הָרָקִיעַ הַשָּׁחֹר וְרַכּוּת הָעֲשָׂבִים לִמְרַאֲשׁוֹתֵיהֶם.
וּבְעָמְדוֹ לְפֶתַח בֵּית הַקְּבָרוֹת, הִבִּיט נִכְחוֹ וְחָשַׁב עַל אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה זוֹ שֶׁבָּהּ תַּחַת כַּר שֶׁל אֶבֶן וּמַצַּע עֲשָׂבִים מְסַפְּרִים אָדָם וְאֶרֶץ זֶה לָזוֹ, וּבְאַהֲבָתָם נוֹלַדְנוּ אָנוּ – שֶׁאָנוּ קְצָת סֶלַע קָשֶׁה וּקְצָת עֵשֶׂב פָּשׁוּט.

 

בְּיוֹם הַזִּכָּרוֹן לִוִּיתִי אֶת סָבְתָא
אֶל אָחִיהָ בֶּן הָעֶשְׂרִים וְשָׁלוֹשׁ.
בָּעֲלִיּוֹת לִירוּשָׁלַיִם הָיָה חֹם אֵימִים,
אֲבָל לֹא כְּמוֹ כְּשֶׁנִּשְׂרָפִים בְּתוֹךְ טַנְק.
כְּשֶׁהִתְקָרַבְנוּ, מַכְשִׁיר הַנִּוּוּט הִתְרִיעַ:
“בְּהַר הֵרְצְל עֹמֶס כָּבֵד מְאוֹד”.

 

 

לזכרו של סידני בן סעיד ז״ל

 

סָבְתָא חַיָּה הָיְתָה אוֹכֶלֶת אָחוֹרָה בְּדַמְקָה
גַּם כְּשֶׁאָמַרְנוּ לָהּ שֶׁאִי אֶפְשָׁר.
הִיא גַּם הָיְתָה מְחַפֶּשֶׂת אֶת אָבִיהָ, אַבְרָהָם
שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ לִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה,
כָּךְ גַּם אֶת סַבָּא שְׁמוּאֵל,
כָּךְ אֶת הַבָּנִים.

 

הִיא אָחֲזָה בְּיָדִי בִּתְחִנָּה
שֶׁאֶקַּח אוֹתָהּ הַבַּיְתָה.
נִסִּיתִי לוֹמַר לָהּ שֶׁבֵּיתָהּ חָרַב,
שֶׁחַיֶּיהָ אָבְדוּ לָהּ בִּצְעָדִים מְהִירִים
עַד שֶׁלֹּא נוֹתְרוּ כֵּלִים עַל הַשֻּׁלְחָן.

 

תודעה אחרת

 

שֶׁבַע שָׁנִים רְצוּפוֹת צַמְתִּי
אֶת עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת בְּיָד וָשֵׁם.
שֵׁשׁ שָׁנִים לְבַדִּי וְשָׁנָה אַחַת
עִם וַיְסֶנְשְׁטֵרְן, שֶׁהַצִּינִיּוּת שֶׁלּוֹ עָמְדָה לִי
בִּסְתִירָה עַל עֶצֶם הֱיוֹתוֹ
נֶכֶד לְנִצּוֹלִים.

 

בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיַּי
שֶׁבָּרַחְתִּי לְתוֹדָעָה אַחֶרֶת, נִזְרַקְתִּי
עַל כֻּרְסָה כְּחֻלָּה.
בִּיט טֶכְנוֹ דָּפַק לִי בָּרַקּוֹת וְהִתְעַמְעֵם
לְתוֹךְ הַמִּסְדְּרוֹן הַפִּירָמִידִי שֶׁל הַמּוּזֵאוֹן הַהוּא.
הַפֶּה הַיָּבֵשׁ שֶׁלִּי צָמֵא לְמַיִם
אַךְ לֹא הָיוּ מַיִם
רִצְפַּת הַבֵּטוֹן נִסְדְּקָה תַּחְתַּי, הַתִּקְרָה
הַשְּׁפִּיצִית אִיְּמָה לִקְרֹס.
רָאִיתִי שְׁלוֹשָׁה סַדְרָנִים
מִתְמוֹטְטִים בָּזֶה אַחַר זֶה וּמִישֶׁהוּ
קָרָא לִי מִתּוֹךְ הַבִּיט.

 

כַּמָּה שֶׁנִּסִּיתִי
לֹא מָצָאתִי פֶּתַח מִלּוּט.

 

 

 

 

קוצים סגולים

 

קֻפָּאִית בְּשֵׂעָר צָבוּעַ חוֹמֶלֶת
בַּחֲנוּת הַמַּתָּנוֹת
עַל אֲגַרְטָל, עוֹטֶפֶת לִי אוֹתוֹ בְּעַמּוּד שַׁעַר
שֶׁל עִתּוֹן מַהֲדוּרַת אָסוֹן.
מִבַּעַד לַזְּכוּכִית אֲנִי קוֹרֵא
בֵּין הַקְּמָטִים כּוֹתֶרֶת רָאשִׁית:
לְאָן הָלַכְתָּ יֶלֶד שֶׁלִּי?

 

תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
תַּדְלִיקוּ אֶת הָאוֹר
מְבַקֶּשֶׁת אֵם
בְּמִסְדְּרוֹן הַמָּוֶת הַחִוֵּר.
אָמָּנִית רוּחַ מְהַדֶּסֶת עַל עֲקֵבִים
מוֹחָה לָהּ דִּמְעָה-מוֹרַחַת-אִפּוּר
וּמְלַטֶּפֶת:
יַדְלִיקוּ יָפָה שֶׁלִּי
יַדְלִיקוּ

 

הָאָנַרְכִיסְט שֶׁרִסֵּס בִּתְעָלַת הַיַּרְקוֹן
אֲרוֹנוֹת קְבוּרָה עֲטוּפִים בַּדֶּגֶל הַפַלַסְטִינִי
הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּיוֹם כִּפּוּר
לִמְחֹק עֲווֹנוֹת יְצִירָה.

 

בְּמַעֲלֵה הָהָר הַמִּתְעַטֵּף קַיִץ
חוֹתְכִים אוֹתִי קוֹצִים סְגֻלִּים.

 

 

 

 

הנה באו ימים

 

“אוֹ שִׁלְפֵי-שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ
וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם” (לאה גולדברג)

 

הַאֻמְנָם
הִנֵּה בָּאוּ יָמִים בִּסְלִידָה
מִמִּטְפַּחַת קְשׁוּרָה לְרֹאשׁ נְמֵרָה
יָמִים בָּהֶם הַפָּרוּץ מְרֻבֶּה עַל הָעוֹמֵד.

 

לְאִמִּי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וּמַזִּילָה דִּמְעָה כְּשֶׁאֶלֶן פֵּרְסוֹנְס שָׁר:
I am the eye in the sky
looking at you
I can read your mind

 

לַאֲהוּבָתִי שֶׁמְּכַסָּה רֹאשָׁהּ
וְכָל יֹפִי הַבְּרִיאָה כּוֹרֵעַ לָהּ בֶּרֶךְ.
שָׁרָה שִׁירַת נָשִׁים:
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק עוֹצֵר כָּל הָעוֹלָם
וְאַתְּ קוֹטֶפֶת כּוֹכָבִים
כְּשֶׁזֶּה עָמֹק

 

עָמֹק

 

תַּעֲלֶה הַמִּשְׁוָאָה!
בֵּין דֻּגְמָנִית מִשְׁתַּמֶּטֶת לְבֵין מִיס שָׁבִיס
וּלְתִפְאֶרֶת מְדִינַת הַכֹּל שָׁפִיט.

 

לוּחוֹת זִכָּרוֹן פְּזוּרִים בָּעִיר
כְּמוֹ טְלָאִים עַל שִׂמְלַת שָׁלוֹם.
דְּקוּרִים בְּמַחַט עַל בִּטְנָה רַכָּה שֶׁל
אַשְׁלָיַת שִׁגְרָה
שַׁסְתּוֹמִים מִשַּׁיִשׁ
כַּדּוּרֵי גּוּמִי-לְעִיסָה
אוֹטְמִים חֹרִים בִּדְלָיִים שֶׁל דָּם
שֶׁלֹּא יִשָּׁפֵךְ לִרְחוֹבוֹת
הַמּוּדָע.

בְּהַר יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ נֶעֱרָם הֶעָפָר,
נֶעְרָמִים הָרוּחַ, הַשֶּׁקֶט. שְׁמֵי רַבָּא תְּכֻלִּים
אוֹסְפִים לָהֶם בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ
שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ מְנוּחַת
יְשֵׁנִים.

אַחַר כָּךְ עִלְּגִים, הֵם יְנַסּוּ
לְתַרְגֵּל בִֹתְנוּעוֹת עֲנָנִים קָמָץ אָלֶף
שׁוּב. הַשֵּׁמוֹת רַבִּים
כָּל כָּךְ וְדָנָה לֹא
קָמָה.

בַּעֲגָלָא, בַּעֲגָלָא אוּלַי יוּכְלוּ,
אוּלַי בִּזְמַן קָרִיב. בֵּינָתַיִם, קָרוֹב הֵם
מִתְרַחֲקִים לוֹמַר אָמֵן וְעוֹשֶׂה
שָׁלוֹם מְהַנְהֵן
לָהֶם,

רָאָה. שָׁמַע.

מִתַּחַת לְחַלּוֹן הַבַּיִת שֶׁלְּךָ
אֲנַחְנוּ חֹולֵי אַהֲבָה.
מָחָר בַּלַּיְלָה הָעַם שֶׁלְּךָ יִשְׁתַּכֵּר בַּבָּמוֹת,
אֲבָל עַכְשָׁו
לֹא זְמַן לְסַפֵּר כַּמָּה טוֹבוֹת שֶׁלְּךָ
בָּאוּ בְּגַלִּים אֶל שְׂפַת יָמֵינוּ.

אַל תִּשְׁאַל,
בִּפְלַסְטֵרִים הָיִינוּ צְרִיכִים לְרַפֵּא אֶת הַלְּשַׁד שֶׁלָּנוּ, בְּמַכּוֹת בַּרְזֶל
לְיַשֵּׁר אֶת כָּל מְסִלּוֹת הַדְּרָכִים שֶׁהִתְעַקְּמוּ.
וּמִכָּל מַכָּה
שֶׁהִנְחַתְנוּ עַל הַבַּרְזֶל הַקָּטוּם
עָלְתָה עֲנָנָה שֶׁל אֵפֶר.

אַל תִּשְׁאַל אַיֶּכָּה. אֲנַחְנוּ כָּאן,
שָׁרִים לְךָ עֶרֶב בְּשָׁנָה
כָּל שָׁנָה
שִׁירִים שְׁבוּרִים שֶׁהֵם בְּרִית
בֵּינֵינוּ לְבֵין צְעָקוֹת שֶׁצָּעַקְנוּ נוֹאָשִׁים.

אָמְרוּ שֶׁאֵין לְמָה לְרַקֵּד תַּחַת חַלּוֹנוֹת
וְשֶׁרַעַשׁ יִהְיֶה טוֹבָה לחוֹלִיִי
שֶׁלֹּא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם עִם עֲרֵמַת אֵפֶר,
וַאֲנִי אוֹמֵר,
מִתְחַנֵּן לְךָ

שֶׁכָּךְ אֲנַחְנוּ אוֹבְדִים בַּחָלָל
שֶׁבֵּין עוֹרוֹ שֶׁל עַם לְאַדְמָתוֹ.

כּוֹתֶרֶת מְכֻתֶּרֶת מִבַּיִת וּמִחוּץ

מְעַלְעֶלֶת מְפַלְפֶּלֶת בֵּין אָסוּר לְבֵין נָחוּץ

בְּעוֹד שַׁרְשֶׁרֶת מְקֻשֶּׁרֶת כְּאֶחָד בְּמַסָּע,

נִתֶּנֶת מְסֻמֶּנֶת לִדְרִיסָה וְלִרְמִיסָה.

מֶרְכֶּבֶת יָ-הּ תַּחַת רֶכֶב שְׂטָנִי מִתְגּוֹלֶלֶת

אוֹפַן אֵימְתָנִי בְּחַיָּתִית מִתְגַּלְגֶּלֶת.

אֶל אֲשֶׁר הָרוּחַ נוֹגַה, לְהַבְזִיק

נוֹרְאוֹת קַרְחֵי אֱנוֹשׁ לֶאֱנוֹשׁ וּלְהַזִּיק.

תַּרְשִׁישׁ כָּבוֹד עָכוּר כְּסוֹד גָּבוֹהַּ, מְנֻשָּׂא

רָעוּעַ וְתָמוּהַּ אַף קָרוּעַ, הַכִּסֵּא.

מַרְאֶה מְאוּבָּן בִּמְכֻוָּן מְחֻפֶּה,

מְחֻשְׁמָל וּמְקֻשָּׁת נִטָּח וְנִשָּׁת

וְרָקִיעַ נִרְפֶּה

 

 

 

אחר דריסת הצוערים בטיילת ארמון הנציב

וּבְהֵאָסֵף מְאוֹרוֹת אֶל חֲשֵׁכָה נְבוֹכָה

אֲנִי קֵפֶל גָּלְמִי בֶּאֱמוּנָה סְבוּכָה.

הֲדַסָּיו וַהֲדָרָיו שְׁכֶם אֶחָד לִסְכָכָה

חֲמָתָם מְדַמְדֶּמֶת אֶל צֵל שִׁכְחָה,

מִדְקֶּרֶת נִמְהֶרֶת מְכֻנֶּפֶת מְדוֹכָה

וְאָנָה תָּחוּג אֲנָחָה רְתוּחָה.

 

 

אחר רציחתן של הדר כהן והדס מלכא לוחמות מג”ב, תשע”ו-תשע”ז (2016-2017), שער שכם, ירושלים

א. אָמַר לוֹ הַמְּמֻנֶּה, צֵא וּרְאֵה –

הִגִּיעַ זְמַן שְׁחִיטָה

 

ב. פֵּרְסוּ סָדִין כָּחֹל-לָבָן

בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם

וּפָשַׁט בִּגְדֵי חַג וְלָבַשׁ בִּגְדֵי קְרָב

וְיָרַד לַחַוָּה הַסִּינִית עִם חֲבֵרָיו

וּמָצָא בָּהּ פְּצוּעָיו וַהֲרוּגָיו.

עָלָה מִשָּׁם, וְלֹא נִסְתַּפָּג מִן הַדָּם

וְנָדַם

 

ג. קְטֹרֶת שֶׁל בֵּין עַרְבַּיִם הָיְתָה קְרֵבָה בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים

וְהוּא, כָּל חַיָּיו

בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים.

 

ד. וּבְכָל יוֹם הָיָה מִתְוַדֶּה, וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר:

עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לִפְנֵיכֶם, אֲהוּבַי,

וּמַדּוּעַ אֲנִי הוּא הַגֶּבֶר הַחַי,

וְגַם הַיּוֹם לֹא יְכֻפְּרוּ לִי יָמַי.

וּמִי יִתֵּן חַיֵּיכֶם תַּחְתַּי.

 

ה. וִילָדָיו

הָרוֹאִים פָּנָיו

הָיוּ כּוֹרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים וְנוֹפְלִים

אֵינִי עוֹמֵד בַּצְּפִירָה
הַצְּפִירָה עוֹמֶדֶת לִי
לֹא הִתְחַלְתִּי עִמָּהּ
הִיא הִתְחִילָה עִמִּי
אֵינִי מִתְאַבֵּד
(אֲבָל) הָעֲרָבִי הוֹרֵג אוֹתִי
אֵינִי קוֹבֵר עַצְמִי
הַמְּדִינָה קוֹבֶרֶת אוֹתִי.

 

 

שֶׁתַּעֲמֹד לָהּ
הִיא לֹא מַפְחִידָה אוֹתִי

א
אֲנִי רוֹתֵם אֶת שְׁאֵרִיּוֹת זְכוּת הָאָבוֹת שֶׁלִּי
אוֹסֵף אֶת כָּל שְׁעוֹת הַהִתְבּוֹדְדוּת
כְּדֵי לִבְרֹא לְךָ עוֹלָם
בּוֹ אִשָּׁה לֹא נֶעֱקֶדֶת בְּפֶתַח הַבַּיִת
וְשִׂנְאָה הִיא מִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ סַכִּין.

הֲכִי פָּשׁוּט: עוֹלָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אִמָּא

 

ב
שָׁעוֹת אֲנִי כְּבָר מִסְתַּכֵּל עָלֶיךָ
מִתְמַקֵּד בִּכְבָרַת הַפַּחַד,
בַּחִתּוּכִים הַתְּמִימִים עַל הָעוֹר

 

ג
חוּץ מִשָּׁנִים שֶׁל צָמָא אֵין לִי דָּבָר לָתֵת לְךָ

עוֹד יַגִּיעוּ לֵילוֹת שְׁלֵמִים שֶׁל הֲלִיכָה פְּרוּמָה בָּרְחוֹבוֹת
שֶׁל גְּהָרַת הַתְּהוֹם הָרַע. (תֵּדַע כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ רַק כְּשֶׁלֹּא תּוּכַל לְסַפֵּר עָלָיו)

גַּם כְּשֶׁאֲנָשִׁים כְּבָר לֹא יִתְבַּיְּשׁוּ לְדַבֵּר אִתְּךָ
אַף פַּעַם לֹא תִּהְיֶה אֶחָד מֵהֶם.
גַּם הַמַּאֲכֶלֶת שֶׁעַל הַצַּוָּאר
וּכְאֵבֵי הַפַנְטוֹם שֶׁל הָאַהֲבָה כָּאן כְּדֵי לְהִשָּׁאֵר

 

ד
גַּם אֱלוֹהִים יֵלֵךְ וְיִשְׁתַּנֶּה לְךָ מוּל הָעֵינַיִם.
הָיִיתִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ שֶׁתַּרְגִּישׁ אוֹתוֹ יוֹתֵר
שֶׁנַּעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי יָתוֹם נֶעֱזָב.
אֲבָל יֵשׁ רְגָעִים שֶׁזֶּה רַק אַתָּה

 

ה
אַחַר-כָּךְ תִּהְיֶה הַתְּקוּפָה שֶׁל נִסְיוֹנוֹת הָאִמּוּץ הַדִּמְיוֹנִיִּים
כָּל אִשָּׁה עִם מִטְפַּחַת תַּהֲפֹךְ לְפּוֹטֶנְצְיָאל
אַתָּה תַּבִּיט בָּהּ וּתְחַכֶּה.
יִהְיוּ הָרְגָעִים שֶׁכִּמְעַט תָּרוּץ אֵלֶיהָ וּתְבַקֵּשׁ

וְהַנְּסִיעָה, וּרְצוּעוֹת הַתְּפִלִּין כְּפַסֵּי הָרַכֶּבֶת בַּתִּיק
וְהַדָּם הוּא הַנֶּפֶשׁ דּוֹפֵק בִּסְעָרָה

אַתָּה עַכְשָׁו בַּדֶּרֶךְ אֶל אֲרָצוֹת לֹא זְרוּעוֹת
וְכָל לַיְלָה בְּחֶדֶר רֵיק אַחֵר
וְיָמִים שְׁלֵמִים עַל הָעַרְסָל מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה
מַקִּיף עַצְמְךָ בְּעִגּוּל, דּוֹרֵשׁ הִתְגַּלּוּת

 

ו
הַנּוֹרָא מִכֹּל נִפְרָט לִרְגָעִים קְטַנִּים
לַמַּבָּט הֶעָזוּב הַנִּזְרָק אַחֲרֵי סֵדֶר עֶרֶב לַנַּיָּד,
לַיְּדִיעָה שֶׁאַחֲרֵי שֶׁמְּדַבְּרִים עִם אַבָּא
אֵין אִמָּא

 

(אחר רצח דפנה מאיר הי”ד, שבט תשע”ו)